"איעצך נא עצה" (מל"א א, יב). זהו שאמר נתן הנביא לבת שבע, והוא עצה והסכמה במשפט השכל מה תעשה. והוסיף מלת "עצה" לחשוב על עצה טובה שקבל ברוח הקדש. ובארנוהו למעלה (חלון יו"ד).
"יועצי פרעה עצה נבערה" (ישעיה יט, יא). פירוש. שנתנו עצה במשפט שכלם בדרכי המלחמה, אבל היתה העצה בתכלית הרוע ומורה על יועציו שנבערו מדעת בני אדם. וכן אמת, כי השם ב"ה סכל דעתם ועצתם, ושפטו בשכלם משפט מעוקל. וכמו שאמר "יי' מסך בקרבה רוח עועים" (יט, יד) וגם זה בארנוהו למעלה.
"עוצו עצה ותופר" (ישעיה ח, י). פירוש. גם אם תגידו עצה טובה להשגת המבוקש בדרכי המלחמה, לא תצלחו, כי תופר בגזרת השם ב"ה וגם זה מבואר.
"יי' הפיר עצת גוים" (תהלים לג, י). פירוש. אם יקחו הגוים עצה טובה להשגת מבוקשם, ויסכימו במשפט שכלם לעשות כעצתם; אם תהיה מבוקשם נגד עצת ה' שהסכים עליו השם ב"ה, לא תועיל להם טוב עצתם להצליח בה, כי הוא ב"ה יפר עצתם ולא תצא אל הפועל. ומטעם זה נזכר "עצה" סתם כי ענינו עצה טובה. ומתוארת "עצה" לפי שהם הסכימו עליה בהחלט והיו עושים על פיה לולי כי השם מנע מהם מעשות כן, וכדרך הכלל המבואר למעלה (חלון ב). ועוד יתבאר פסוק זה בעז"ה.
"והיועצים עצת רע בעיר הזאת" (יחזקאל יא, ב), פירוש. מסכימים הסכמות בשרירות לבם הרע לעשות התועבות. ומלת "רע" כמו "כי יצר לב האדם רע" (בראשית ח, כא) ואיננה על העצה כמבואר למעלה,1כלומר מלת "רע" מוסבת על האדם, ולא על עצם העצה, כי סתם "עצה" היא לטובה, ככלל שהניח רבינו וכדרך "וילכו במועצות בשרירות לבם הרע" (ירמיה ז, כד) ופרשנוהו למעלה. והנזכרים בפרשה הם היו היועצים ששאלו העם מהם מועצות רעות וסרות, והעם הלכו במועצותם.
"ועצת נפתלים נמהרה" (איוב ה, יג). כבר פרשנוהו בבית השני (חדר ג חלון ז), כי ראשית הכתוב "לוכד חכמים בערמם", ואע"פ שיערימו סוד ויתיעצו וישקלו הדבר זמן רב בפלס שכלם, בגזרת השם ב"ה תהיה עצתם והסכמתם נמהרה, כאילו לקחוהו במהירות, ובלי משפט השכל כראוי; כמו עצת נפתולי-הלב היועצים עצות נבערות ונמהרות, ושם מבואר היטב.