"והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם" (תהלים קו, מג). פירוש. הם הסכימו במשפט לבם הסכמה החלטית לרעה, כדרך "וממועצותיהם ישבעו" (משלי א, לא), ועל כן הם ממרים וחוזרים וממרים בעצתם. אעפ"י שבפשעיהם ניתנו ביד גוים וימשלו בהם שונאיהם כנזכר שם, כשנצלו מצרתם חזרו להמרות עצת עליון וילכו במועצותם. כמו שאמר "פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם" (תהלים קו, מג), כי מֵאַנָם לשוב, באמת אות [היא] כי במועצות בשרירות לבם הרע הם הולכים. ומלת "עון" על הֵעָוּת משפט הלב, כמו שיתבאר במקומו בעז"ה. וה"עצה" היא במשפט הלב, גם אם לא יעשו, ראוין [הם] לְהֵעָנֵשׁ על ההסכמה הפנימית שהיא "עון" ולא חטא, ועל זה "וימכו בעונם". והבן.
"גם בעצתם הלך" (דהי"ב כב, ה). פירוש. זה נאמר על אחזיהו מלך יהודה שעשה הרע בעיני ה' כבית אחאב, גם יעצוהו בדרכי המלחמות למשחית לו. והוא שמע להסכמתם ונשען עליהם גם בזה ללכת בדרך עצתם, והתחבר במלחמה עם יהורם על מלך ארם, ושם נפל בחרב. ואין צורך להוכיח בעצתם "הרעה", כי למד מענינו שהיתה עצתם רעה, כי היתה לו למשחית ולהטריד מן העולם, וכבר בארנו זה למעלה (חלון י').
"וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים" (עזרא י, ח). פירוש. כששמע עזרא מַעַל הגולה שנשאו נשים נכריות, ורצה להבדילם מעמי הארצות וראה כי הדבר קשה, השביע תחילה שרי הכהנים והלוים וישראל שהיו עמו בירושלים, והם נשבעו לעשות כתורה וכמצוה. ואחר כן חקרו עזרא והזקנים והשרים במשפט לבם מה יעשו עבור היושבים במקומות אחרים, האם ילכו השרים מעיר לעיר ומכפר לכפר לחקור ולדרוש מי ומי הם שנשאו נשים נכריות, ולהוכיח לכל אחד ואחד מהן שיוציא אשתו והנולד מהם וכיוצא, או בענין אחר. ודנו במשפט לבם [להעביר] קול בכל בני הגולה שיבואו כולם בתוך שלשת ימים לירושלים, ומי שלא יבוא שם יחרם כל רכושו, והוא יבדל מקהל הגולה, וכן עשו והצליחו. ויראה לי כי עיקר העצה וההסכמה שיחרם כל רכושו מי שלא יבוא לירושלים, ואין זה כפי משפט התורה, אבל הוראת שעה לעשות סיג לתורה. כי התורה נתנה רשות לבית דין הגדול לענוש ולקנוס שלא כדין תורה לעשות סיג לתורה, כמו שבארנו היטב בבית הראשון (חדר ח חלון ז). כי מה שהעבירו קול לאמר "והוא יבדל מקהל הגולה" הוא כמשפט התורה, כי הם לקחו מבנות הכנעני והחתי כמבואר בכתוב. וכפי קבלת קדמונינו ז"ל "בנך הנולד מן השפחה ומן הנכרית אינו קרוי בנך".1יבמות כג ע"א ואחר שאיננו בן ישראל אסור להתחתן בו, כמו שנאמר "ולא תתחתן בם" (דברים ז, ג). ולכן כדין אמרו שמי שלא יבוא לירושלים [מבני] הגולה ויהיה זרעו אסור לבוא בקהל בגיותן מספק שמא הוא מן האנשים שלקחו נשים נכריות, וזרעם כדין זרע עמי הארצות. אבל מה שגזרו "יחרם כל רכושו" היה במשפט לב השרים והזקנים, שנועצו כן לְיַרְאוֹת ולהפחיד, כי הרשות בידם לעשות כן. וכמו שלמדונו קדמונינו ז"ל (יבמות פט ע"ב) שהפקר בית דין הפקר. ולפי זה מה שכתוב "כעצת השרים והזקנים" שב על "יחרם כל רכושו" הסמוך לו, כי החרם הזה הוא [מטעם] השרים והזקנים. ואינו שב על "והוא יבדל מקהל הגולה" הנאמר אחריהם. לפי זה מובן מדוע בעל הטעמים מיישב המפסיק הגדול תחת [מלת] "רכושו" ולא שמהו תחת מלת ["לשלשת] הימים", ולא תחת מלת "והזקנים". והבן.