"וְהֵפַרְתָּה לי את עצת אחיתופל" (שמואל ב טו, לד). פירוש. תפיר עצתו שלא תצא אל הפועל. והנה תשאל איך אמר דוד לחושי בהחלט שיפר עצת אחיתופל? ואולי יתן אחיתופל עצה נבערה, וטוב שלא תופר? ואין זה קשה בפסוק "סכל נא את עצת אחיתופל" (טו, לא), כי הוא תפלה אל השם ב"ה שיסכל דעתו או יסכל עצתו בעיני העם אם היא עצה בשכל, כמבואר למעלה. אבל חושי אדם כמוהו ולא יוכל לסכל דעתו או עצתו. הא למדת כי נכון הכלל שיסדנו שכל עצה הנזכרה סתם בכתבי הקדש הכונה תמיד עצה טובה להשגת המבוקש. וכשאמר "עצת אחיתופל" סתם ענין המאמר עצת אחיתופל הטובה. ומעצמו נשמע שאם ייעץ בסכלות יקיים עצתו ויסכים עמו, כי דוד לא ידע אם יסכל השם דעת אחיתופל או לא. וכמו שקרה באמת כי לא סכל השם דעתו, אבל סכל עצתו ביד חושי. והוא הפיר אותה שלא יצאה לפועל.
"ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם" (שמואל ב טז, כג). פירוש. כל ההסכמות שהסכים אחיתופל במשפט לבו כששאלוהו על דבר עצה כדת מה לעשות, וכמבואר לעיל.
"כן כל עצת אחיתופל" (שם, שם), פירוש. כן היו נכונים כל הסכמות אחיתופל, שהעושה על פיהן השיג מבוקשו וגם זה מבואר.
"טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל" (שמואל ב יז, יד), פירוש. מה שהסכים חושי הארכי במשפט לבו לעשות טובה יותר להשגת המבוקש ממה שהסכים עליו אחיתופל.
"ויי' ציוה להפר את עצת אחיתופל הטובה" (שמואל ב יז, יד). פירוש. לפי האמת לא היתה עצת חושי טובה להשגת המבוקש מעצת אחיתופל, כמו שאמר אבשלום והעם. אבל עצת אחיתופל היתה טובה, ואם היו עושים כעצתו היו משיגים משאלותם. אך מאת ה' יצא דבר שלא תצא עצת אחיתופל לפועל, רק תופר, כי סִּכֵּל עצתו בעיני אבשלום והעם ע"י דברי חושי הארכי. ולפי שנאמר תחלה "טובה עצת חושי מעצת אחיתופל", הוצרך לומר "את עצת אחיתופל הטובה", ולא נזכר סתם,1מלת "עצה" סתם שלא נטעה שהיתה עצה רעה וסומך על המבואר, אלא הודיע כי הנאמר תחלה שקר, כי היתה עצתו טובה ועצת חושי היתה רעה להשגת המבוקש.
"ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו" (שמואל ב יז, כג). פירוש. לא בחר מות מחיים בעבור הקלון והחרפה שקבלו דברי חושי יותר מדבריו, כי עוד מעט ותשוב חרפתם אל חיקם, כי אחרית דבר יעיד שהיתה עצת חושי נבערה. אבל זה האיש הנבון ראה כי מאת ה' היתה זאת להשיב הרעה על ראש המורדים בעבדו דוד. ומלת "ראה" כמו "וירא בלק" (במדבר כב, ב) המבואר למעלה, כלומר הביט בעיני לבו כי לא נעשתה עצתו, שלא יצאה הסכמתו לפועל. וידע כי קרוב יום איד שונאי דוד, ולכן צוה לביתו ויחנק. וכן רמזו קדמונינו (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב דף נב ע"ב) שאמר בתוך ג' דברים שצוה "אל תמרדו במלכות בית דוד, דאשכחן בקב"ה נסיב להון אפין אפילו בפרהסיא". ומלת "עצתו" סתם עצתו הטובה, כי הבין שהיא טובה.