"לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת" (שמואל ב יז, ז). פירוש. מה שהסכים אחיתופל במשפט לבו לעשות, אינה טובה להשגת המבוקש שאתה מבקש עתה.
"שמן וקטרת יְשַׂמַּח לב, ומתק רעהו מעצת נפש" (משלי כז, ט). פירוש. לב האדם כשהוא נעדר השמחה, ומחשבותיו חושבים ענינים שאינן משמחים לו; אבל שמן טוב שריחו ערב, וכן עשן הקטרת מכל ראשי בשמים, ישמחוהו ויעירו בו מחשבת גיל ושמחה. והנה השמן והקטרת הם מחוץ ואין להם הקשר עם טבע הלב ומחשבותיו. ועם כל זה בהגיע ריחם לאף יתגברו על מחשבת הלב ויתנו בו שמחה וישכח יגונו, כמו [שעשה] נמשל אליו מתק הרֵעַ. ומלת "מתק" כמו "המתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים יט, יא), וכן "צוף דבש אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם" (משלי טז, כד). והן אמרי נועם ושכל טוב שידבר רעהו. ומלת "עצה" על ההסכמה ההחלטית אחר משפט הלב. ו"עצת נפש" כלומר עצה המוסכמת בטבע הנפש, כי כבר אמרנו שהנטיות הצפונות נמשכות מדרכי השגת הנפש ההיא. והיא תערב משום זה לנפש ותסכים עליה, כלומר אעפ"י שהאדם נועץ מנפשו ותהיה לו הסכמה מוחלטת לעשות כך וכך. והנה ההסכמה הזאת עֲרֵבָה לו כי היא מִטֶבַע נפשו, יוכל להיות שמתק רעהו המדבר אמרי נועם חן ושכל טוב, יהפכו לבו וישליך עצתו שהסכים עליה. אעפ"י שהן דברים חוצה לו ולא חשב עליהם בטבע נפשו, כמו שהשמן והקטרת שהן חוצה לו יהפכו לבב אדם מתוגה לשמחה. על דרך משל, שהסכים במשפט לבו להנקם מפלוני, גם עשה כן פעמים רבות, ובא רעהו אליו ובקש ממנו שאַל יעשה בו ודבר אליו דברים מתוקים וערבים לאזן שומעות. שעצת נפשו ישרה בעיניו עתה כמאז, ויביאהו מתק רעהו להשליך עצתו. וזה מוסר לבעלי העצה הרעה העושים שלא כמשפט התורה. [דומה] לבעלי החן והשכל המסירים בדבריהם עצת נפש, כמו האדם שבטבע לבו לחשוב מחשבת עצב ויגון, יריח שמן וקטרת לשמח לבו. ומה הפלא, כי הרֵעַ לא הכריח שעצתו רעה, כמו שעשה חושי על עצת אחיתופל, ולא נתן לו עצה אחרת טובה שתוכל לומר שנסמך על עצתו שיקרא עבורה "עצת נפש". כי אין הכתוב אומר "ומתק עצת רעהו מעצת נפש", אבל עוזב עצתו הטובה לנפשו בעבור מתק "דברי" רעהו. ורלב"ג פירש "הסכה בשמן והרבות הקטור טוב הריח ישמח הנפש, והן דברים באים מן החוץ. כן מתק סוד האדם עם רעהו ללקיחת העצה, טוב מהעצה שיקח האדם בנפשו בלי עזר אחר" ע"כ. ואיני מבין למה היה צריך להמשיל על זה משל?1שאלה זו היא על המקרא, לא על רלב"ג וידוע כי העצה תלקח מן החכם, וטוב כי יסכימו רבים. וכבר אמרנו [עם] נועצים חכמה, והנשען על הסכמתו אמר עליו "רק בזדון יתן מַצָּה"2צ"ע מדוע רבינו הביא כאן פסוק זה, וכנראה מדובר על הלוקח עצה מן הרשעים ומבואר למעלה (חדר ה חלון טו). גם אמר "וברוב יועצים תקום" וגם זה בארנוהו (חדר ג חלון ו).