"זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגוים" (ישעיה יד, כו). פירוש. כמו שיעצתי על בבל שתאבד מלכותה וממשלתה, העצה הזו עצמה יעוצה והוסכמה אצלו ית' על כל הארץ וממלכותיה שתעמודנה בארץ אחר בבל. והיד העליונה המכה את בבל היא הנטויה להכות את כל הגוים הזדים. והנה יסוד הנבואה הזאת להבטיח את ישראל שכל הגוים וכל הממלכות שתעמודנה בארץ יהיו להכרית. ולכן אחר שהזכיר מפלת בבל וצאתם מגלותם בעת ההיא, רָמַז כי יֵצאו לגלות פעם שני ושימשלו כמה מלכיות על ישראל. אל ירך לבבם, כי השם ב"ה יעץ בהסכמה גמורה שעל כל פנים תאבדנה הממלכות כולם. "ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים" (מיכה ד, ח). וזהו ענין ארבע ממלכות שנבאו עליהם הנביאים כמו זכריה ודניאל. והראה זאת השם ב"ה לנבוכדנצר בחלומו הצלם, והודיעו הפתרון ביד עבדו דניאל ע"ה שרומז על מלכיות שימשלו בעולם. ובאחרית מלכותם ישבר על ידי "אבן די לא בידין" (דניאל ב, לד) ויכה את הצלם על רגליו, וישא אותו רוח ולא ימצא לו עוד מקום בעולם.1דניאל ב, לד-לה ואז ימחו הממלכות האלו כולם ותבוא המלוכה לישראל, כמו שמפורש שם. וכן במראה שראה דניאל ממלחמת ארבע חיות2דניאל ז, א-יד שנזכר בה כי יקרב ה' למשפט וימחה את הממלכות כולם מן העולם, ותהיה המלוכה לקדושי עליונים.3דניאל ז, פסוקים יח, כז והיא מלכות השם בארץ. ולטעם גדול הודיע ה' לנביאיו "שיעץ" ושלא נאמרה הנבואות האלו על תנאי, הוא [כדי] שלא ייראו ויפחדו ויאמרו "אבדה תקותנו נגזרנו לנו" (ע"פ יחזקאל לז, יא). כי ראו כל הנביאים כי ימים רבים יֵשבו בני ישראל בגלות "אין מלך ואין שר" (הושע ג, ד). וכמה צרות ורעות יפגשום, וביותר תחת יד המלכות הרביעית החזקה המאריכה בממשלתה העצומה. ולכן הודיע השם ב"ה לנביאיו מראשית, קודם עמוד ארבע המלכיות בארץ, "שיעץ" השם בגזרה החלטית שבאחרית הימים יחדיו יסופו ובזה [ינחם] הלבבות הנשברים ולא יתייאשו מן הגאולה, ולא יבושו מפשעיהם וחטאתם שהם מרבים בימי גלותם לאמר "כי בחטאתם לא תתקיימנה הנבואות הטובות שנאמרו עליהם". אלא בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה, על כל פנים תחול הגזרה העליונה להעביר הממשלות והממלכות של כל הגוים מן הארץ.
וכן אמר דניאל4דניאל ט, כג איש חמודות "ויקבלון מלכותא קדישי עליונין" (דניאל ז, יח). ועל כן אחר שהזכיר ענין המלך המשיח [בגאולה] האחרונה בפרשת "ויצא חוטר מגזע ישי" (ישעיה יא, א) ונצפה5הצופה ראה את הנבואה הנבואה, כי לימים רבים נאמרה הנבואה הזאת, ושקודם לה יעמדו עוד ארבע מלכיות בארץ שישתעבדו בישראל וְיָרֵעוּ אותם. הזכיר אחריה פרשת "משא בבל אשר חזה ישעיה בן אמוץ" (ישעיה יג, א), וכתב בה מפלת מלכות בבל העצומה שהיא תהיה הראשונה לארבע מלכיות. והודיע כי גזר השם ב"ה בעצתו העליונה שתאבד מלכותה, ואחר כן הזכיר נבואות רבות על שאר הגוים מואב ומצרים ודמשק ופלשתים שהן שכני ישראל הרעים, השוכנים סביבות כל ארץ ישראל, וגם הם הרעו עמהם תמיד. ואמר כי גם עליהם תעבור כוס הפורענות, ותחול עליהם הגזרה העליונה על כל פנים. ועל זה הזכיר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ וידו הנטויה על כל הגוים" (יד, כו) וכמו שפירשנו. ובסוף כל הנבואות הזכיר מפלת מלכות אדום העצומה והחזקה כדברי רז"ל6שמות רבה כא, א "רותה בשמים חרבי" בפרשת "קָרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א).7"כי רותה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד, ועל עם חרמי למשפט" (לד, ה) והאריך8בפרק ל"ד בסיפור חורבנה ושממותה כמו שהאריך בנבואה הראשונה9בפרק י"ד בסיפור חורבן בבל ושממותה. כי אדום אחרונה לד' מלכיות, והיא החריבה את ארצנו בפעם השניה ושרפה היכלו והגליתנו מארצנו; והגזרה תחול עליה על כל פנים, כדרך "זאת העצה היעוצה על כל הארץ". ולא הוזכרו ענין חורבן פרס ומדי, וחורבן יון, שהן שתי המלכיות האמצעיות. לדעתי לא חפץ השם ב"ה שינבא עליהן ישעיה הנביא שהיה כמו מאתים שנה לפניהם בעולם. והטעם לפי שעל ידו נכתב הקמת מלכות פרס ומדי, ושהם יחריבו את מלכות בבל, ושיהיה כורש המלך הראשון שיתן רשיון לישראל לצאת מגלותם ולבנות העיר והקדש, ויספר בשבחו. והנבואות האלו אמצו את לבב כורש לשלח את ישראל ולהחזיק בידם, כמו שכתוב בספר עזרא. ואיך יתכן שהנביא הזה עצמו יסמוך לזה סיפור חרבנו ומפלתו ביד יון, וירך לבב כורש כשמעו את דברי האלות הכתובים עליו בספר? גם לא היה צריך בעת ההיא להודיע ענין אבדן מלכות פרס ויון, כי קודם להן קמה מלכות בבל, וכאשר נשברה בבל ועמדה מלכות פרס, הקים ה' את דניאל להודיע את עמו כי גם היא לא תעמוד, ושתקום אחריה מלכות יון, וגם היא לא תעמוד, ותקום אחריה המלכות הרביעית.
וכן לא צמח קרן ישועה וגאולת ישראל באבדן פרס ויון, כי כשהושפלה מלכות פרס, היו תחת יד יון. כשהושפלה מלכות יון, באו תחת עול המלכות הרביעית. ומטעם כל זה לא נבא ישעיה ובחר בו השם להגיד ישועת ישראל רק על מפלת המלכות הראשונה והאחרונה, כי [במפלת] בבל יצאו ישראל מגלותם ובנו העיר ירושלים. וכאשר תרד אדום ממעלתה יֵצאו ישראל מגלותם פעם שניה, ולא יוסיפו בני עַוְלָה עוד לענותו.10מליצה ע"פ שמואל ב ז, י ומעצמו שמענו שהמלכיות שיקומו בין הראשונה והאחרונה לא תעמודנה. והנה החל ישעיה לנבא על בבל והגוים ואדום אחר תבוסת סנחריב מלך אשור ומחנהו על הָרֵי ישראל. כי אשור היה חפץ להשמידנו ולהחריב ארצנו ולהגלות אותנו בין העמים ולא עלתה בידו. כי נלחם השם ב"ה עמו בזרועו החזקה ובידו הנטויה, וכאשר נפל שָׁדוּד, אז נבא שבעון יהודה יקומו עוד ד' מלכיות בארץ והם יעשו הרעות לישראל ויצליחו. אבל אחריתם תהיה לאבדון. ועל כן עשה ממפלת מלך אשור מופת11סימן להוכחה נאמן על מפלת שאר הממלכות כמבואר למעלה. ואולם אשור הגלה את ישראל את עשרת השבטים, כמו שכתוב בספר מלכים,12מלכים-ב יז, ו ועדיין לא שָׁבוּ מגלותם, ולא סבלו עול ד' מלכיות שקמו אחר מפלת אשור, ויהודה לבדו סבל עוּלָם. ועיקר נבואת ישעיה היה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בראשית ספרו. ועל כן אחר שהשלים הנבואות שקרו בימיו מביאת סנחריב על יהודה וירושלים, החל להזכיר חדשות אשר תצמחנה בארץ אחרי הדור ההוא, והוא ענין ארבע מלכיות וְאָבְדוֹנָם ותשועת ישראל באחרית הימים. ואחר שספר מפלת המלכות האחרונה, נבא על תשועת ישראל וגאולתם גאולת עולם, כמו שכתוב בפרשת "ישושום מדבר וציה" (ישעיה לה, א). ואחר כן כתב ענין סנחריב ואיך נפל על הָרֵי ישראל בחֶרֶב לא איש, להודיע שכאשר נבא עליו כן היה, לא נפל דבר מכל דבריו אָרְצָה. ואחר כן החל לנבא על מעלת ישראל וגדולתם באחרית הימים, והטובות שתקראנה להם לעולם הבא. ונבא על זה נבואות רבות. תחלתן פרשת "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א) עד סוף הספר. ולא העלים השם ב"ה מלב נביאיו שיעץ בעצה גמורה שתאבדנה מלכות הגוים מן הארץ, למען13כלומר היה ראוי להעלים הבטחה גמורה זו למען ישובו ישראל בתשובה מתוך פחדם יפחדו ישראל ויתנו לב לשוב אל ה', כמו שהעלים עצתו בענין סנחריב כמו שביארנו למעלה. כי אין הענינים דומים. כי נבואותיו על סנחריב קרו בימיו, אבל מה שנבא על מפלת ד' מלכיות הוא לימים רבים ורחוקים. ולולי מה שיעץ השם ב"ה להאבידם מפנינו היינו נואשים מן הגאולה וכמו שאמרנו. וזה שאנו יודעים עצתו ית' אין זה ממה שיסיר לבנו מן ה', ושנהיה מתעברים ובוטחים בישועתו, כי לא הודיענו קץ הימין, ומי יודע עד מתי? ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו,14ניב לשון מן הגדה של פסח, פסקא "והיא שעמדה" ומי האיש הירא את ה' אי אפשר שלא ישפוך [בקשות] רחמים ותחנונים לפניו ית' שימהר לגאלנו ויחיש קץ ישועתנו, כדרך שדרשו קדמונינו ז"ל (סנהדרין צח ע"א) על פסוק "אני יי' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב). הנה השמעתיך בקצרה ועל דרך כלל כונות הנבואות הנכתבות בספר ישעיה בן אמוץ. ואם תדרוש ותחקור בספרו תראה כי "מִפְתַּח שפתי מישרים" (משלי ח, ו), ויספיקו הרמזים הקצרים להעמידך על אמתת הענינים כולם.