"לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום, ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן, אם לא יסחבום צעירי הצאן, אם לא יַשִׁים עליהם נְוֵהֶם" (ירמיה מט, כ). פירוש. הנביא מבטיח לישראל כי הסכים השם ב"ה בעצתו העליונה להשמיד מלכות אדום, והיא המלכות הרביעית ושלא נאמרה הנבואה על תנאי. ובאותה הפרשה אמר "כי בי נשבעתי נאם יי' כי לְשַׁמָּה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בָצְרָה, וכל עריה תהיינה לחרבות עולם" (ירמיה מט, יג). והשבועה היא הבטחה אשר לא תבטל, ובארנוהו למעלה (חדר ה חלון ו). והנה דברי הנבואה הזאת דומים לדברי ישעיה (יד, כו) שאמר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ" . וכתב חורבן אדום וכל מכותיה בספרו. ואמר "ונהפכו נחליה לזפת וגו' לזפת בוערה. לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, ט-י) וכדומה לזה המפורש בספרו. והכונה כמו שבארנו למעלה.
ומה שחפצתי להודיע הוא המקרא הנאמר לפניו שמליצתו קשה מאד. אמר "הנה כאריה יעלה בגאון הירדן אל נוה איתן, כי ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקוד, כי מי כמוני ומי יועידני, ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט). פירש רש"י ז"ל כמו אריה העולה מן הירדן שהוא מקום אריות, כן יעלה האויב1הוא אדום אל נוה איתן. וכי ארגיעה, שאקרב את הרגע. אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה, וישוב לו ברגע קטן אל מקומו. ואני אומר אריצנו מעליה, ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה, וכן 'מעל לרקיע' (בראשית א, ז), 'ממעל לו' (ישעיה ו, ב), 'מעל לְמַדָיו'" (שמואל א יז, לט), ע"כ.2עד כאן לשון רש"י ודבריו נכונים בפשט הכתוב. ודברי רד"ק ז"ל שאמר "כי ארגיעה אריצנו מעליה, כאשר אשקיט וארגיע לישראל, אריץ אותו מעל ארץ אדום שהוא שם בגלות" ע"כ. ולדעתי מלת "ארגיעה" כמו "עורי רָגַע וַיִמָאֵס" (איוב ז, ה). וענינן הבלבול והכריתה והטרוף, וגם רד"ק ז"ל הזכיר הפירוש הזה.3על איוב ז, ה ("עור בשרי נתבקע ונמס")
ובכונת הכתוב אודיעך חדשות בפרשת יואב.4מלכים-א יא, טו הכתוב "לכן שמעו עצת יי'" (ירמיה מט, כ), כי הוא הנותן טעם ומפרש דברי הכתוב שלפניו. דע כי הנביאים אמרו שתחרב ארץ אדום ויושביה בחרב שונאיהם. וכמה פסוקים נכתבו על זה בכל נבואותיהם. כי בפרשה זו נאמר "שמועה שמעתי מאת יי' וציר בגוים שלוח. התקבצו ובאו עליה וקֻמו למלחמה" (ירמיה מט, יד). בישעיה כתיב "כי רִוְּתָה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד וגו' חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב וגו' כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיה לד, ה-ו). וכן בספר יחזקאל בנבואה על הר שעיר אמר "לכן חי אני נאם אדני אלהים כי לדם אעשך ודם ירדפך" (יחזקאל לה, ו). ובספר עובדיה מפורש יותר, אמר גם הוא "וציר בגוים שֻׁלָח קומו ונקומה עליה למלחמה וכו'. וחתו גבוריך תימן" (עובדיה א פסוקים א, ט), וכמו שבארנו בבית השני (חדר יב, חלון ג). ונאמר עוד "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כה, יד), כל אלו הכתובים וכיוצא בהם מורים שתהיה חורבן אדום בחרב שונאיהם ובית ישראל.
וענין שני הודיעו הנביאים כולם, והוא סותר להודעה הראשונה כי אמרו שתהיה חורבן אדום ביד ה' ובדרכי נפלאותיו ברעם וברעש ואש וברד וכיוצא. כי בפרשה זו כתוב "והיתה אדום לְשַׁמָּה, כל עובר עליה יִשּׁוֹם וישרוק על כל מכותיה. כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר יי', לא ישב שם איש ולא יגור שם בן אדם" (ירמיה מט, יז-יח). ובספר ישעיה מפורש הענין "ונהפכו נחליה לזפת, ועפרה לגפרית וגו' וירשוה קאת וקפוד" (ישעיה לד, ט-יא) ויתר הדברים הכתובים בפרשה ההיא. וכל דבריהם אמת ודבר ה' יקום לעולם. כי ראשית חורבן אדום תהיה במלחמה, ויפול לפני שונאיו מן העמים לבושת ולכלמה, ומלאו תבל חללים. גם ינקמו מהם ישראל, ויעלו מן הארץ ויקחו את ארצם מידם, וישבו בה זמן מה. ואחר כן יפקוד ה' על ארצם בכל חטאותיה ויביא עליה את כל הקללה הכתובה על ידי נביאיו לשום הארץ הזאת לְשַׁמָּה ולשממות עולם, כמו שעשה לסדום ולעמורה. למען תהיה הארץ הזאת לאות ולמופת כל ימי עולם לכל [דורות] הבאים לקחת מוסר השכל ולזכור הארץ ההיא לקללה ולחרפה. כי יראו בעיניהם ארצה בוערת תמיד ועשנה יעלה לעולם, כמו שנאמר "לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, י). וְיִוָסְרוּ כל העמים ויורו שכם אחד לקבל עליהם עול מלכותו לעולם עולמים. ולכן הזכירו הנביאים כל פעם תחלה ענין המלחמה והחרב והדם. ואח"כ המהפכה והרעש והאש והשממון. והנה כבוא עונש הארץ ישלח השם ב"ה את העם היושבים עליה שלא יספו בחטאת הארץ ההיא. כמו שעשה בימי קדם בהפוך את סדום ועמורה ששלח את לוט מן הארץ ההיא טרם בערה בה אש ה', וכן יקרה לעתיד בארץ אדום. ועל זה אמר הנביא לבאר שתי הנבואות מן המלחמה [והעונש] הנראים כסותרים זה את זה. ואמר "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן". כלומר תחלה יעלה האויב עליהם ויתגבר מאד, כמו העולה מגאון הירדן, מְעוֹן האריות. ויבוא אל נוה איתן וחזק להרסו ולהחריבו, כי האריה גבור שבחיות ונאמר עליו "ולא ישוב מפני כל" (משלי ל, ל), כן יבוא על אבוד אויב חזק ויעלה על נְוֵהֶם, ואם5למרות איתן מושבו ובסלע קנו, וכמו שאמר עליו "שוכנִי בְּחַגְוֵי הסלע תּוֹפְשִׂי מרום גבעה" (ירמיה מט, טז). ומשם יורידהו וישחיתהו כי לא יעמוד לפניו, כמבואר בנבואת עובדיה. ואחר כן אמר "כי ארגיעה אריצנו מעליה" (מט, יט), כלומר וכשיבוא הזמן הנזכר שארגיעה אנכי את אדום, לשים אותה שמה ושוממה בכל נפלאותי אשר אעשה בארצו, אז אריץ מנחיל6כלומר עַם ישראל שנחלו את ארץ אדום, כאמור לעיל ארצה מעליה, כי אצוה לעם היושבים בה שנחלו את ארצם שימהרו וירוצו מעליה לבל יספו בכל מכותיה, כמו "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מא, יד). וכאשר יסורו היושבים בה מעליה, הנני מפקד בכלי מלחמתי אש וברד ורעם ורעש את הארץ ההיא ולשום אותה שממות עולם. ואפקוד עליה החיות הטורפות תנים ובנות יענה7ישעיה מג, כ קאת וקפוד יַנשוף ועורב8ישעיה לג, יא ציים ואיים ושעירים ולילית9ישעיה לג, יד עם שאר בעלי-החיים הכתובים בנבואת ישעיה ע"ה שישכנו בארץ ההיא עד עולם כמו שאמר "כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן, והוא הפיל להן גורל, וידו חלקתה להם בקו, עד עולם יירשוה לדור ודור ישבו בה" (ישעיה לד, טז-יז). ועל זה אמר "ומי בחור אליה אפקד" (ירמיה מט, יט), כלומר אשר בחרתים לירש הארץ ההיא [וישבו] עליה אחרי הָרְגִיעָה שארגיעם. ואלה הבחורים נודעו כבר מחזון ישעיהו ע"ה. ועל כל אלה אמר "כי מי כמוני" (שם). וזאת המליצה על הנפלאות שיעשה השם ב"ה בארץ אדום; המהפכה והשממון, שהן אות ומופת שהוא ב"ה אדון-עולם רב ושליט להפוך טבעֵי היצורים כרצונו.
וכן כתוב בתורה אצל מכת הברד שהיה הפלא ופלא "ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט, כד), שאמר "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שמות ט, יד), ונכבדות דברתי על זה בספר "רוח חן"10חכמת שלמה, פרשה טז מקראות טז-כב, בנדפס עמ' 298-307. ואמר "ומי יועידני" (ירמיה מט, יט) וזאת המליצה11מלשון עידן ועת על הגזרות הגזורות שתבא כל אחד במועד הקצוב בארחות חכמתו העליונה. כאומר אם תראו אנשי אדום הולכים ומצליחים דורות רבים, גם זה גזרתי אני כי עת לכל חפץ בחכמה, וכמו שכתוב בשירת האזינו "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו" (דברים לב, לה). ואני קצבתי מועד שבו יפלו אדום בחרב מלחמה, וגם קצבתי מועד אחר שבו תהיה ארצם מהפכה שַׁמָּה ושוממה. ואמר "ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט), וזאת המליצה על מפלת אדום בחרב שונאיהם, כי כן יעצתי אני. ומי זה אשר "יעמוד [לפנַי"] להפר עצתי, כי לא תועיל להם חכמתם ותבונתם וגבורתם, כמבואר בספר עובדיה ופירשנוהו בבית הראשון. ועתה בא להודיע כי שני הדברים, המלחמה והמהפכה, הם בגזרה ובשבועה, לא נאמרו על תנאי אבל יתקיימו במועדם. ועל זה אמר "לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום" (מט, כ), כלומר אחר שהגדתי ברמז משל מן האריה הרומז על המלחמה, וכן "ומי בחור אליה אפקוד" הרומז על השממון ושתהיה מָדוֹר לחיות הטורפות, הנני מודיעם בביאור שכן יעץ ה' על שתיהם. על הראשונה, "אם לא יסחבום צעירי הצאן" (מט, כ), כלומר כל כך יהיה אדום חלוש ושבור ובלי כח מרוב חלליו ומורך לבו, שיסחבום גם צעירי הצאן. ואם עד הזמן ההוא היו גבורים כאריות ונמרים וכל החיות לא עמדו לפניהם, עתה יסחבום גם צעירי הצאן, וצאן הם בעלי-חיים החלושים מאד, וצעיריהם יסחבום ויקחו פגריהם. ועל השניה, "אם לא יַשִּׁים עליהם נְוֵהֶם" (מט, כ). ומלת "יַשִּׁים" לשון יחיד ושָׁב על השם ב"ה. ופירוש "יַשִּׁים" יעשה שממה. ומלת "נְוֵהֶם" הם בתיהם וארמנותם וארצם, כמו "נוה איתן" מט, יט), כלומר אחר כן יעשה השם ב"ה נְוֵהֶם שממה מאין יושב. הָבֵן הפירוש הזה כי מלבד שהוא מפרש לשון "עצה" הנזכר בכתוב הזה, גם הוא מפתח להבין דברי הנבואות הסתומות הנכתבות על ענין אדום, ומה שנכתב עוד, ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן, אבאר אותו בבית זה בעז"ה.