"עצת עני תבישו, כי יי' מחסהו" (תהלים יד, ו). פירוש. מלת "עני" ברוב הפעמים תאר הצדיק שפל-הרוח. והוא קרוב בטעמו למלת ענו. ותמצא בכמה מקומות עניים וענוים, קרי וכתיב, כי הטעם קרוב בשתיהן, וכבר בארנו ענין הענוה בבית הראשון (חדר ב חלון ד), ותבין משם הכונה. והנה הצדיק מסכים הסכמה החלטית לקיים דרכי החכמה הצדיקים כמו שהן כתובים בתורה. גם אם יקרנו ריש וצרה לא יסור לבו מה' אבל יאמין כי אין טוב לאדם רק חכמה ויראת ה' לעשות מצותיו. וזה ההפך מן הרשע כי הוא מסכים בלבו הסכמה החלטית לעזוב התורה והמצוה בשרירות לבו הרע, כדרך "וממועצותיהם ישבעו" (משלי א, לא) ובארנוהו למעלה. ועל הרשעים סובב ענין המזמור שהחל, "אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב" (תהלים יד, א). והנה הרשעים נשענים על כחם ועל גבורתם ואומרים ידינו רמה, ולכן מסכימים לעשות כל התועבות. אבל העני חוסה בה' ולכן מואס בכל אשר תחת השמש ועושה המצוות. ועל זה אמר: "אַתֶּם הרשעים, תבישו עצת העני היועץ לשמור התורה והמצווֹת". בעבור כי עצתו נשענת על החסיון שהוא חוסה בה'. וזכור מה שבארנו למעלה בפירוש "מִשְׂאֵתוֹ יעצו להדיח ירצו כזב" (תהלים סב, ה) שהרשעים יועצים עצות רעות להדיח בני אדם מפחד האלהים; וכל רצונם בתשועת בשר וזרוע בני אדם. ואמר שם כי עצתם תהיה להבל. אבל העצה הנכונה היא לבטוח בה' ולשמור מצווֹתיו כמו שאמר "בטחו בו בכל עת, עָם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה. אך הבל בני אדם" (תהלים סב, ט-י). וזוהי עצת העני הצדיק שהזכיר במזמור זה האומר "אלהים מחסה לנו". ותבין איך המליצות הולכות במעגל ישר. והנה ה"עצה" הנזכרת סתם ענינה עצה טובה בדרכי התורה והמצוה שיועץ לבני אדם לקיים המצווֹת, והבן.
"ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם" (משלי א, כה). פירוש. דע כי לשון "תוכחה" נופל על הברור המדעי בדרכי מופתי הבינה והמדע. והמופתים האלו הן על דברים שאין במציאותם דבר והפך-הדבר. והוא כלל הענינים הכלולים בסוד יראת ה' והשגחתו והנהגתו העליונה כמו שתבין מן המבואר בבית הראשון (חדר א, חלון ד) כשדברנו על ההבדל המבדיל בין מה שהוא תחת סוג החכמה ובין מה שהוא תחת סוג הבינה והמדע. גם בארנו שם שהענינים האלו מדוברים בשקול דעתו של אדם. ולא אוכל לפרש הכל כי בספר "מעין גנים" יתבארו שרש "ישר" ושרשי "כח" בעז"ה. והצעות רבות נציע שם לפרש הענין באר היטב. והנה על ידי כל מופת1הוכחות מדעי ינצח בעל הריב, ובעל כרחו יקבלנו. כי אין אחר המופת כלום, כי דרכי המדע והמושכלות הראשונה שהן יסודות המופתים נטועים על דרך אחד בשקול דעת כל אדם. לא כן עניני החכמה שיש בכל אחת מהן דבר והיפך-הדבר ואין בכח המדבר לברר חוקותיה במופתי הדעת, זולתי לקרב עניניהן ללב השומע בדברי מוסר-השכל ובטענות ישרות קרובות אל השכל. ובהיות השומע כסיל או לץ יריב ויתוכח עם החכם בטענות הפוכות כפי דרכו, לבטל ולהשיב על טענות החכם, וכמו שבארנו זה שם.
ודע כי מלת "פריעה" חקרתי ומצאתי הַנָחָתָה על המבטל ענין בטענות מהבילות. ולכן תמצאנו כתוב אצל מוסר, כמו "פורע מוסר מואס נפשו" (משלי טו, לב). "ריש וקלון פורע מוסר" (משלי יג, יח). וכן אצל חכמה, כמו "שמעו מוסר וַחֲכָמוּ ואל תפרעו" (משלי ח, לג), ואינו כתוב אצל תוכחת גם במקום אחד. והטעם לפי שחכמה ומוסר בלי מופתי הדעת, והכסיל יפרעם בטענותיו המעוותות. ואין כן התוכחת שאין בכח האדם לפרעה בטענות. וכל מה שיוכל הרשע לעשות הוא שיעיז פניו נגד מופתי החכמים ותוכחותיו בזדון וברצון,2רצון עיור ועקש, ללא טעם הגיוני (שני לוחות הברית, ח"א, בית ה', פסקא מד) לבלתי שמוע אליהם, "ואין טעם ברצון". ועל זה נופל מלת "אבה", כמו "ולא אבה סיחון" וגו' ואמר הטעם. "כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו" (דברים ב, ל), כלומר בקשיות לבו ורוחו בלי טעם וסברא "לא אבה". וכן "ולא אבה האיש ללון" (שופטים יט, י) וכיוצא בה. וממקומו בעז"ה יתבאר שרש זה בכל פרטיו. ועל כן אמר החכם "בני אם יפתוך חטאים אל תובא" (משלי א, י), כלומר אל תכנס עמהם בטענות ונצוחים פן יחזקו ממך בטענותיהם הרעים ותשמע להם. וזאת [היא] העצה, "אל תובא" כלומר בלי טעם וטענה. ומלת "עצה" על חֻקי החכמה כדרך הכלל שיסדנו. וזאת היא פירוש המליצה "יען קראתי ואין עונה וגו', ותפרעו כל עצתי" (משלי א, כה) כלומר נגד חֻקי החכמה שכתבתי בתורתי, והן מועצות טובות ונאמנות "אשר יעשה אותן האדם וחי בהם". הרביתם טענות מהבילות, שוא ודבר-כזב לבטל אותם ונועצתם ללכת בשרירות לבבכם הרע. ויותר קשה מזה כי תוכחתי החזקה במופתי הדעת להוכיח יראתי, כבודי וגדלי לא אביתם לשמוע בלי טעם וטענה. לכן "גם אני באידכם אשחק" וגו'. כי המעיז פנים נגד התוכחת אות שהוא רשע גמור. "העז איש רשע בפניו" (משלי כא, כט) בלי טענה וטעם כלל. והוא רע מאד מן הפורע עצה, מוסר וחכמה, כי הוא כמו מוטעה מדרכי לבו ומטענותיו וטוען כנגדם. ובספר "מעין גנים" יתבארו בעז"ה הכתובים הנכתבים לפני הפסוק הזה, והכתובים שלאחריהם. ותראה כמה נעימים ועמוקים מליצות המלך שלמה ע"ה, ואיך הם הולכים על סדר הכללים שיסדנו בהוראת שרשים "חכם ועצה מוסר ותוכחה" וכיוצא. ופה אין הכונה רק לפרש לשון "עצה" הנזכר בכתוב, והבן.