"לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה" (משל ח, יד). פירוש. החכמה העליונה תתפלל "לי העצה הנכונה והישרה בכל דבר, להסכים בהחלט על דרך בין דרכים רבים". וממני נבעו העצות הנפלאות החֻקים והמשפטים הכתובים בתורה והנמסרים פה אל פה שהן מועצות טובות בסוד ונתיבות ה'. וכן ממני נבעו העצות הנפלאות והטובות כשנבראו שמים וארץ וצאצאיהם, שהסכים השם ב"ה לברוא כל אדם ובדין על מה שהוא עליו. אעפ"י שהיה ביכלתו הבלתי בעל תכלית לעשות הכל על תבנית אחר, הן בארך הן ברחב להגדיל או להקטין, וכן במדת הדברים במספרים ובמשקל ואיכותן וסגולותיהן. גם ממנו נובעים העצות הנפלאות בסוד ההנהגה העליונה להנהיג בריותיו שמסכים השם ב"ה על אומה כך ועל אומה אחרת כך. וכן עם כל אחד ואחד מבני אדם. סוף דבר כל ההסכמות העליונות שמסכים ית' לעשות בדרך ידוע מבין דרכים רבים, הן בנתיבות חכמתו העליונה הנשגבת מדעת בני אדם. ועוד יתבאר פסוק זה בבית זה בעז"ה.
"עמו חכמה וגבורה, לו עצה ותבונה" (איוב יב, יג). פירוש. עם השם ב"ה לבדו החכמה. והוא המחוקק חֻקי החכמה, וגוזר על המנהגים כולם. אבל האדם אין בידו לבחור1אין האדם יודע מה המנהג המובחר והראוי ביותר לקיים, אם לא ידריכנו הבורא ית"ש מנהגים כפי שכלו ובינתו, וכמו שבארנו בחדרי הבית הראשון. גם עמו הגבורה לעשות ככל אשר חפץ בשמים. ואל תחשוב חלילה שהוא מחוקק חֻקים בלי טעם רק ברצון, ושהוא עושה מעשה גבורותיו כחפצו בלי טעם. אך לו עצה ותבונה, כלומר לו ית"ש העצה וההסכמה ההחלטית במשפט חכמתו העליונה, ועל פי עצתו פועל גבורותיו. וכבר ידעת מתוך הכללים שיסדנו כי לא יפול לשון "עצה" רק על ההסכמה במשפט על דרך ידוע מבין דרכים רבים, ושבכל מקום שנכתב סתם ענינו עצה טובה וישרה בארח חכמה, וטובה להשיג המבוקש. וזה דרך משל להסביר האזן, כמו האדם החכם שאינו עושה מעשה בלי עצה קודמת במשפט לבו, כך כביכול אינו פועל מאומה זולתי בדרך עצתו העליונה שהיא במשפט החכמה. וכן לו התבונה שאין לה חקר ותכלית, ועל פיה חקק חֻקי החכמה בצדק במשפט ובמישרים, כדרך "אלהים הבין דרכה, והוא ידע את מקומה" (איוב כח, כג). ודרך הכתובים כשיזכירו שני דברים לפרש תחלה האחרון ואח"כ הראשון. וזה נפלא בכתוב הבינהו כי לא תמצאהו מפורש בספרי מפרשי המקרא ז"ל.
חלון ז'
"כי המרו אמרי אֵל ועצת עליון נאצו" (תהלים קז, יא). פירוש. בעבור כן ישבו בחושך וצלמות ואסירי עני וברזל, לפי שהמרו אמרי אֵל. והם הענינים הנטועים בדעת כל אדם. כי הוא ב"ה מלמד לאדם דעת, והחומס נפשו ועושה נגד שקול דעתו ממרה נגד האל. ולפי שנאצו עצת עליון, והם מועצות החכמה שיעץ השם ב"ה לבני אדם, כמו החֻקים והמשפטים הכתובים בתורה שיש בכל אחד מהן דבר והיפך-הדבר. והנשענים על משפטי השכל יתחלפו בהם בהסכמותיהם, זה יסכים לעשות כך וזה כך. והשם ב"ה לבדו יועץ עלינו, כדרך "לי עצה ותושיה" (משלי ח, יד), וכל מועצותיו בתבונה שאין לה חקר. והאנשים האלו לא לבד שהלכו במועצותיהם בשרירות לבם הרע, גם נאצו עצת עליון ודברו עליהם דברי לצון כי המה חכמים בעיניהם. וראיתי לראב"ע ז"ל שפירש "אמרי אֵל, הם פקודי הלב שהשם נְטָעָם בלב כל מְדַבֵּר", ע"כ. ויפה דבר.
"גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי" (שם). פירוש. אני משתעשע ומתענג בעדותיך, כי יקרו בעיני מאד, ואני בוטח עליהן בכל לבי לעשות ככל אשר יורוני. וכבר יסדנו (חדר א חלון כא) כי תואר "יועץ" נופל על בעל העצה שאחרים שואלין ממנו הסכמות כדת מה יעשו. ודומה לזה גם חֻקי השם ב"ה שהם נותנים עצות והסכמות לבני אדם מה יעשו, כדרך "אברך את יי' אשר יעצני" (תהלים טז, ז) ובארנוהו למעלה (בחלון ב). ולכן אמר שהם אנשי עצתו, כי לפי עצתם יעשה מעשיו. והנה אמרנו (חלון יח) שאין היועץ מעתיק עצתו לנפש חברו, אבל השואל ישען על חכמת היועץ ויעשה כעצתו, בין יסכים גם הוא כהסכמתו בין לא יסכים. וכדרך זה צריך האדם להִשָׁעֵן על מצות השם ולעשות כאשר יעצוהו בין יבין טעם העצה ויסכים גם הוא כן בנפשו, בין לא יבין טעם העצה ולא יסכים בטבעו כן. וזהו שאמר המשורר ע"ה כי דברי השם ב"ה הם לו שעשועים ובוטח עליהן כי הם אנשי עצתו ונשען בהם בכל לבו לעשות ככל מה שיְצַוֵהוּ, והבן.