"ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהן בעצת אדני והחרדים במצות אלהינו, וכתורה יֵעָשֶׂה" (עזרא י, ג). פירוש. שכניה בן יחיאל אמר כי יכרתו ברית לה' להוציא הנשים הנכריות, גם הזרע הנולד מהן. ודע כי בדין תורה אסור להתחתן בכל העמים לקחת אשה נכרית בגיותן. והנושא נכרית עובר על לאו "ולא תתחתן בם" (דברים ז, ג), כי כן קבלו קדמונינו ז"ל (קידושין סח ע"ב) שהוא נאמר על כל עמי הארצות, נאסר החתון בכולם בגיותן. והנושא אותה חייב לגרשה מדין תורה, ואולם הנולד מן הנכרית לפי דין תורה איננו בנו לשום דבר, כמו שאמרו ז"ל (שם) בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך, ולא בנך הנולד מן השפחה והנכרית. והנה התורה כתבה הטעם בעבור ע"ז שנאמר "כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז, ד), וזה על גוי הנושא בת ישראל בגיותו. כי בנו הנולד מן הישראלית הוא ישראל לכל דברי ה', והוא יסיתהו לעבודה זרה. וסוד הדבר ידוע ליוצר הנפשות ית', והוא ב"ה יודע כי נפשות הנולדים מבנות עמי הארצות אינן מן המשך הטהור שיוצאות משָׁם נפשות זרע יעקב, וכבר כתבנו על זה בבית הראשון. ולכן גרושי הנשים הוא בדין תורה, אבל להוציא הנולד מהם איננו מפורש בתורה. ואפשר שהגדילו בביתו וילמדו תורה ומצוה מאבותיהם הישראלים, ולמה יוציאום ויגרשום? ומקצתם ירחמו עליהם בטבע כי יצאו מחלציהם. האמנם השם ב"ה יעץ וגזר כי הבן הנולד לישראל מן השפחה והנכרית אינו קרוי בנו, והוא ב"ה גדול העצה ויודע כי זה הבן [יכשל] בכל התועבות. ועל כן מי שהוא חרד לדבר ה', טוב שיגרשהו מהסתפח בנחלתו פן ישחית בניו הטובים הנולדים מזרע ישראל וילמדום ככל תועבותיו. ועל היסודות האלו תתפרש מליצת הכתוב הזה. אמר שיכרתו דברים להוציא כל הנשים הנכריות, וזהו כמשפט התורה. גם ראוי שיוציאו הזרע הנולד להם מן הנשים הנכריות, ויגרשום מנחלתם כפי עצת השם שהסכים שהבנים האלו אינם נחשבים בנים לאביהם, ושהן כעמי הארצות לכל דבר. וכעצת החרדים במצות אלהינו, כי החרדים הם המעמיקים בחכמת התורה לשמור מצווֹתיה בכל פרטיהן. ולפי שמבינים מדברי השם ב"ה כי אלו הבנים הם רעים וחטאים ומשחיתים יתר הבנים הטובים, הם מסכימים ג"כ לגרשם מביתם. ומלת "בעצת" תשמש לשתים, בעצת אדני ובעצת החרדים במצות אלהינו. ולכן בעל הטעמים הפסיק בתיבת "נשים", כי הוא מאמר בפני עצמו ודין תורה. [והפסיק מן] "'והנולד מהם' עד 'והחרדים'" וגו'. כי הוא מאמר אחר הנשען על עצת התורה והחכמה, ואם איננה מפורש ולא הזהיר בפירוש לגרש בני בת אל נכר. ושָׂם המפסיק הגדול תחת מלת "אלהינו", כי בו נחתמו שתי החלוקות שהזכיר שראוי לכרות ברית עליהן. ואח"כ אמר "וכתורה יעשה", כלומר לכל הפחות יעשה כדין המפורש בתורה. והוא להוציא הנשים הנכריות. ומי שמסרב, נכריח [אותו] בשוטים ובעקרבים לעשות כמו שכתוב בתורה. ולענין שילוח הנולד מהם השומע ישמע וטוב לו. והחדל יחדל1מליצה ע"פ יחזקאל ג, כז. כלומר המסרב מלשמוע לדברי החכמים וימצא רעה באחריתו, כי בניו אשר הוליד יהיו לצנינים בעיניו, כך נראה בעיני. וכן נראה מדברי הכתובים שמלבד שחשו שרי הגולה על עברם על דברי התורה לקחת נשים נכריות, גם פחדו על טעם הדבר המפורש בתורה שילמדו לעשות כתועבות הגוים האלה; והוא העיקר. וכן נאמר "כי לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות, כתועבותיהם לכנעני החתי הפריזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי. כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם, והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות" (עזרא ט, א-ב), כלומר שהם מתערבים בעמי הארצות, וילמדו תועבות הכנעני ושאר האומות הרעות. ובניהם אשר יולדו להם שהן גויים גמורים ומזרע עמי הארצות, יתערבו אח"כ בזרע הקדש הנולדים בזרע הקדש הנולדים מבנות ישראל בקדושה, וישחיתו אלו את אלו. ועל כן יעץ האיש המעולה שכניה בן יחיאל להוציא הנשים גם הנולד להם, והודיע כי כן יעץ ה' בתורתו. וכן היא עצת החכמים הצדיקים החרדים לדבר ה'. ומי שיש לו בן מן הנכרית ובא להמלך בבית דין הגדול מה יעשה אם יקרב אם ירחק, ייעצוהו שיגרשהו מביתו ומנחלתו פן ישחית זרע הקדש. אעפ"י שאין כופין אותו לעשות כן בדין תורה. ורש"י ז"ל פירש "בעצת אדני, בעצתו וברצונו של הקב"ה. והחרדים במצות אלהינו, יראי שמים יוציאום. וכתורה יעשה. העושה המעשה הזה אשר יוציא בניו ואשתו הנכרים" ע"כ. ודבריו קשים, כי עזרא והשרים גזרו על הקהל כולו, ומה טעם להזכיר כי יראי שמים יוציאום? מי שהוא ירא את ה' אינו צריך לכפיית בית דין. גם לאיזו צורך הוסיף שהעושה כן עושה כמשפט התורה. והראב"ע ז"ל אמר "בעצת ה' לקרב אל קהל ה' או להרחיק. ולא מצאנו שהקריבו אחד מהם. ואולי הוציאום, שלא היו גיורות כרות המואביה. וחכמינו ז"ל אמרו בנו הוא לכל דבר חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הנכרית. והוציאו האמות והבנים" ע"כ. ואני תמה כי לא היה אתם נביא ולא אורים ותומים שישאלו את פי ה' לקרב או לרחק, אך עשו בחכמתם והצדק אתם כמשפט התורה. ופירש [ראב"ע] עוד "והחרדים במצות אלהינו לבלתי התחתן בם יוציאו נשותיהם. וכתורה יעשה למי שאינו חרד כי נכריחנו להוציא" ע"כ. וגם זה קשה כי באמרוֹ "וכתורה יעשה" שיכריחום בבית דין, למה הזכיר ענין החרדים? ודי בהודיעו שיוציאו כולם נשותיהם. ואולם עם מה שפירשתי יצא כנגה צדקת מליצת הכתוב, והבן.