"כדויד חשבו להם כלי שיר" (עמוס ו, ה). פירוש. הרשעים הללו מנגנים עלי נבל שירי עגבים וזנות. ומלבד מעשיהם הרעים הם גם כן אוילים וחושבים כי הם יודעי נגן כדָוִד נעים זמירות ישראל. ואינם מציירים כי שירי דוד הם מלאים שכל טוב וערבו ללב בני ישראל, ושיריהם מכעיסים יוצרם. והנה הצדיקים מואסים בשירים כאלו ושונאים קולם, וחושבים אותם לקול בוכים ועצבון. ולכן אמר "חשבו" בקל, כי הם בטבע ציורי לבם חושבים כן. להיפך ממחשבת החכמים.
"נבזה ולא חשבנוהו" (ישעיה נג, ג). פירוש. לעתיד יאמרו האומות שהיו ישראל בעת הגלות "נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי" (נג, ג), ובעבור כי נשחת הודו היה לבוז בעינינו ולא חשבנוהו למאומה. והנה ישראל הם עם ה' וכבר נשבע להם שלא יחליפם ולא ימירם באומה אחרת. ודבר זה יודעים הם בדבר ה', ובכל צרתם ושפלותם הם חשובים יותר בעיני החכמים והצדיקים מן הגוים השלֵוים המושלים בארץ המתהללים בכבודם ובעשרם. כי עד נצח יהיו ישראל בנים למקום וצאן מרעיתו, ואין מעלה חשובה למעלה מזה. וגם מכאובם וְחָלָיָם שהם סובלים בגלות הוא לטוב להם, לצרפם וללבנם ולמרק עונותיהם למען הביא עליהם את כל הטובה אשר דבר להם. והגוים לא יאמינו כן, ולכן לא חשבוהו ומאסו בהם. ועל כן כשיראו לעתיד תשועת ישראל וכבודם יתוַדו על מחשבתם הרעה שצמחה מציור אולתם וסכלותם. ובעבור כן נכתב בקל להורות כי אנשים טובים שבכל דור ודור חשבו את ישראל לנכבדי בני אדם, ורק הם1רשעי האומות. כיון יש כאן מחשבות מתחלפות, לכן נטית המלה בקל. סכלו לחשוב כן, והבן.
"ואנחנו חשבנוהו נגוע, מֻכֶּה אלהים ומעונה" (ישעיה נג, ד). פירוש. עוד יאמרו העמים בעת ההיא "אכן חָלָיֵנוּ הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם" (נג, ד), כלומר עתה שאנו רואים אמונת ישראל ועבודתו ותורתו אמת, והם בכל צרתם דבקו בה' אלהיהם ועבדוהו. ואנחנו תעינו מדרך אמת וישבנו בשלוה. אין זה אלא שהוא נשא החולאים שהיו ראויין לבוא עלינו בעבור רוע מעללינו, וסבל מכאובים שהיו ראוין לבוא עלינו. והנה סכלנו לחשוב בתחלה כשראינו חָלְיָם במכאובם בכל דור ודור שהוא נגוע וּמֻכֶּה אלהים ומעונה על רוב חטאתיו ומאס בם אלהים. ובחר בנו לתת לנו את הארץ לרשתה וכיוצא בזה. ולכן נכתב גם פה בקל לפי שיראו אז כי טעו במחשבתם שצמחה מציורי אולתם, ושמחשבת הצדיקים אמת.