זה לשון הש"ע והגהותיו באבן העזר סי' קנ"ד סעיף ז'.
אם טוענת אין לו גבורת אנשים לבא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת (ואפילו לא שהתה עשר שנים) וכופין אותו להוציא מיד ולא יתן כתובה. ואם מגרשה מעצמה בלא כפיה יתן לה כתובה. (וי"א דאע"פ שיכול לבעול אחרת צריך ליתן לזאת הכתובה הואיל שלא יכול לבוא עליה יכולה לומר מסרתי עצמי לך ומה אעשה לך יותר). במה דברים אמורים בשאינה תובעת כתובתה אבל אם תובעת כתובתה אינה נאמנת ואף להוציא אין כופין.
הג"ה וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת. ומ"מ במקום שיש אמתלאות ואומדנות שאומרת אמת נאמנת. ואם יש לתלות שלא יוכל לבוא עליה משום שרחמה צר והיא בתולה ושלא יוכל לבא עליה מכח רכות שניו וחולשתו תולין בזה ואין כופין להוציא. וי"א דאפי' במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו ואין דנין אותה כדין מורדת אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו או עד שתשהה עשר שנים ולא תלד. וה"ה אם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחרים כופין אותו להוציא. ואם טוענת שבעלה אינו שוכב עמה ואינו בא עליה דינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים ע"כ.