וכן יש להקשות דבתשובת רשב"א סי' תרכ"ח כתב אבל טענת אינו יכול דאיהו נמי ידע לא משקרא ולא דברה בזה משנתנו אלא באה מחמת טענה כופין אותו מיד או להוציא או ליתן כתובה לפי שאין כופין אלא לאותן שבפ' המדיר (כתובות עז.) בעל פוליפוס וחבריו ואמרו בירושלמי (נדרים פי"א הי"ב) כו' שאינו יכול יעשו דרך בקשה כו' ומדברי הרמב"ם פט"ו דאישות (הט"ו) נראה דמפרש כהירושלמי אלא שפירש יעשו דרך פשרה שיתפשרו ופשרה זו איני יודע מה טיבה דכיון שהיא נאמנת מחמת טענה כו' כופין אותו להוציא או ליתן כתובה כך דעתי נוטה אלא שיש לחוש להירושלמי עכ"ל. הרי משמע להדיא מדבריו דאף בטענת אינו יכול צריכה לבוא מחמת טענה וזה סותר לשתי תשו' הרשב"א דלעיל. ודוחק לומר דהנך דבתשובת רשב"א סי' תרכ"ח ובתשובת רמב"ן סי' קל"ט פליגי אהנך תשו' רשב"א סי' אל"ף רנ"ה ותשובת רמב"ן סי' קמ"א ותשובת רשב"א שהביא ב"י ותרי גברי נינהו והרמב"ן והרשב"א פליגי אהדדי. ועוד דלא שמענו בשום פוסק אחרון שהרמב"ן והרשב"א יהיו מחולקים בזה.