וכאשר כתבתי בדעת הרא"ש כן מוכח דעת רבינו ירוחם בדעת הרא"ש ובדעת עצמו שידוע שהוא תלמיד הרא"ש ובכל מקום סותם דבריו ע"פ פסקי הרא"ש. והנה כתב בספר מישרים נתיב כ"ג חלק ח' (סי' ע"ב) וז"ל האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה כי הוא נמי מורד וצריך לאמלוכי בה כלומר בידה הדבר תלוי אם היא רוצה יגרשנה מיד ויתן לה כתובה ואם היא אינה רוצה ימתינו שמא יחזור בו ביני וביני מוסיפים על כתובתה וכן הדין למאן דפסק האומר איני זן כו' שכופין אותו לזון מוסיפים נמי על כתובתה (וכל זה הוא מדברי הרא"ש פ' אף על פי שכן כתב לדברי רב ושמואל וכ"כ התוספות שם עיין שם) ובכמו כן כל אותן שאמרנו יוציא ויתן כתובה כגון אי אפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו או למורד מתשמיש שאומר אי אפשי בתשמיש דינה כך שהדבר תלוי בה עכ"ל ואח"כ כתב ואלו שכופין להוציא מוכה שחין כו' ופי' ר"ח שאין כופין אלא היכא שמפורש בהדיא שכופין ובכל מקום שאומרים יוציא בסתם אומרים לו כבר חייבוך חכמים אבל לכפותו בשוטים לא כו'. וכתב הרא"ש ויש מחלוקת במי ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה אם כופין אותו בשוטים או לא וכיון שנחלקו בו הגדולים ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים דלא ליהוי גט מעושה עכ"ל. ובחלק ה' (שם נח:) כתב האומר איני זן ואיני מפרנס אין כופין אותו להוציא אלא כופין אותו לזון. האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה עכ"ל הרי מוכח להדיא דעת רבינו ירוחם כמו שכתבתי. ונראה להדיא מדבריו שגם דעת הרא"ש כן שהרי כתב בספרו ע"פ דברי הרא"ש ואיך יכתוב כאן בסתם דלא כותיה ולא יזכיר דעתו כלל ובפרט שהזכיר דעת הרא"ש גבי שהתה עשר שנים ולא ילדה שהם דברי הרא"ש בפרק הבא על יבמתו אשר שם מבוארים דברי הרא"ש באריכות אלא ודאי כמו שכתבתי.