אך דברי תשובת רשב"א סי' תרכ"ח שהבאתי לעיל סי' י"א עדיין צריכים לי עיון דמשמע מדבריו דאף בבאה מחמת טענה לא כייפינן להוציא בטענת אינו יכול כשיתן כתובה. וזה הפך דברי תשו' רשב"א סי' אלף רנ"ה ותשו' רשב"א שהביא ב"י ותשו' רמב"ן סימן קל"ט וכל הפוסקים הנ"ל. וגם קשה דהא אמרינן בהדיא בגמרא ס"פ הבא על יבמתו דבבאה מחמת טענה כופין להוציא ויתן כתובה והוא פשוט ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ כל שכן הכא דאע"ג דהתם היינו בשהתה י' שנים מ"מ הכא פשיטא דלא צריך י' שנים אלא משום דאז ידוע שאינם יולדים כל שכן הכא שידוע מיד שהוא עקר וכמ"ש לעיל וצ"ע.
וגם קשה דבתשו' רשב"א סי' אלף רל"ו גבי קדושין שלא נמסרו לביאה כתב דכופין אותו להוציא דכיון שהן אסורות מלינשא לעולם מחמתן בין להם בין לאחרים כופין אותו ליתן גט תדע שכן הוא שהרי מי שאינו יכול כופין אותו ליתן גט כל שכן באה מחמת טענה כחוטרא לידא ומרא לקבורה עכ"ל הרי להדיא דאף באינה באה מחמת טענה כופין להוציא בטענת אינו יכול וצ"ע.