העולה מכל זה שכתבתי דאפילו במונע ממנה כל ענייני אישות אין לכוף בשוטים אלא בבאה מחמת טענה מיהו בבאה מחמת טענה יש לכוף אפילו בתשמיש לחוד וכמוכח בגמ' ס"פ הבא על יבמתו וכמו שכתבתי כל הפוסקים וכמ"ש למעלה. וא"כ גם בטענת גבורת אנשים בבאה מחמת טענה כופין אותו בשוטים להוציא אבל באינה באה מחמת טענה אין כופין. וכן פסק להדיא בתשובת ריב"ש דאין כופין בטענת גבורת אנשים והביא שם כמה ראיות ע"ש.
וכן מוכח בתשו' בנימין זאב סי' קכ"ו דבריש התשובה הביא בסתם דברי התוס' והר"ן שלהי נדרים דבטענת אינו יכול מהימנא ויוציא ויתן כתובה אפי' לא אתיא מחמת טענה כו' ואח"כ כתב וה"נ בנדון זה דבאה מחמת טענה נאמנת אלא ודאי לא כתב אח"כ מחמת טענה אלא משום דבעי למימר אח"כ דכופין בשוטים כתב מתחלה דבאה מחמת טענה אבל בלא כפיה בשוטים פשיטא דס"ל להבנימין זאב לדינא דאינה צריכה לבוא מחמת טענה. והא ראיה שגם אח"כ קרוב לסוף התשובה הביא דברי התוספות דשילהי נדרים בשם ריצב"א דאפילו בלא טענה יוציא ויתן כתובה בטענת אינו יכול ולא כתב שם לא לפני זה ולא אח"כ שום דבר נגד זה.
ואף על גב דידוע דאין לסמוך על תשובת בנימין זאב אלא בדבר שברור שדבריו נכונים שרוב דבריו מעורבבים ומבלבל דבריו שלא במשפט ברוב המקומות וגם בתשובה זו בלבל דבריו בכמה עניינים שכתב שם ריש דף כ"ו גבי טענת אינו יכול וז"ל ואף על גב דאינה מצווה על פריה ורביה כדאיתא בשילהי הבא על יבמתו מ"מ כיון שבאה מחמת טענת חוטרא לידא ומרא לקבורה טענתה טענה מעלייתא היא וה"נ בנדון זה דבאה מחמת טענה דהיא והוא ידעי בה חזקה דרב המנונא ונאמנת עכ"ל. ודברים אלו אינם נכונים דפשיטא דלענין נאמנות אפי' אינה באה מחמת טענה נאמנת בטענת אינו יכול. והא דאמרינן בשילהי הבא על יבמתו זיל לא מיפקדת היינו משום דהתם מיירי שטוענת שאינו יורה כחץ אם כן הוא מקיים מצות עונה מה שאין כן בטוענת אין לו גבורת אנשים.
גם מה שכתב הבנימין זאב שם וז"ל נראה לענ"ד דכופין אותו להוציא דלא גרע ממי שאמר איני זן ואיני מפרנס כו' וכופין אותו בשוטים כיון שעושה עמה שלא כדין כדאמרינן ביבמות פרק החולץ דהיכא דאינו רוצה לייבם דחוזרין אצל גדול למכפייה וע"כ דבשוטים כייפינן ליה דבדברים לא יוסר עבד והיינו טעמא דכופין בשביל שמונע ממנה תשמיש ומזונות והיינו דמונע ממנה כל ענייני אישות משמע מהכא דכל מה שמוטל על האדם לעשותו מן הדין ואינו רוצה כופין אותו לעשותו עכ"ל. ודברים אלו מעורבבים דאדרבה אם נאמר דבטענת אינו יכול כופין א"צ לטעמא דמונע ממנה כל ענייני אישות והתוס' והפוסקים שכתבו הך טעמא לא כתבוהו אלא לפי' ר"ח דבמזונות לחוד (לא כייפינן). גם שאר דבריו מבולבלים ומקולקלים ונלאיתי להעתיקם ולהשיג עליהם אך המעיין שם יראה שכדברי כן הוא. מ"מ בענין זה שנראה מדבריו שאין כופין בטענת גבורת אנשים אלא בבאה מחמת טענה וכ"כ עוד שם בדף ר"ח ע"ב וז"ל ה"נ י"ל כיון דאין לו גבורת אנשים והיא באה מחמת טענה בעינא חוטרא כייפינן ליה להוציא כו' עכ"ל בזה נראה כדבריו וכמו שהוכחתי למעלה מדעת הפוסקים ומן הסברא.