עוד כתב מהר"ר יוסף שם וז"ל ומ"ש עוד מהר"ל ן' חביב וז"ל ראיה לזה כי הדין בנדון שלפנינו הוא כדין הג' נשים לפי משנה ראשונה (נדרים צ:) כיון שהוא נלמד מדיוק אותה משנה וכבר פסקו רוב הפוסקים כו' בכל מקום שהוזכר יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט זולתי במקומות כו' א"כ בנדון שלפנינו אין כופין עכ"ל. והא נמי ליתא במחילה מכ"ת דמידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא דאע"ג דבדין ג' נשים לפי משנה ראשונה אמרינן יוציא ויתן כתובה דהכי תנן בראשונה ג' נשים יוצאות ונוטלות כו' דנאמנות הן למשנה ראשונה אמרינן יוציא ויתן כתובה אף על גב דחזרו לומר אינה נאמנת דוקא ביורה כחץ כדפרישית אבל בטוענת אין לו גבורת אנשים לעולם נאמנת היא מי אמר לו דהא דנאמנת היינו דיבקשו על הגט ולא שיכופו על הגט נימא דלמשנה ראשונה הא דנאמנת בטענת אינו יורה כחץ היינו לבקש על הגט אבל בטענת אין לו גבורת אנשים דמהימנא היינו דמהימנא וכופין אותו דהאי כדיניה והאי כדיניה דודאי כיון שאין לו גבורת אנשים מבטלה ממצות עונה לגמרי וא"כ דין הוא לכופו בגט. ועוד דאפילו אם תמצא לומר דדין זה דטוענת דאין לו גבורת אנשים הוא נלמד מדיוק אותה משנה דג' נשים יוצאות וכו' מי אמר לו דדין ג' נשים דתנן יוצאות היינו מבקשים להוציא נימא דיוצאות ונוטלות כתובה דתנן היינו דכופין אותו על הגט דהא טמאה אני לך בכהן מיתוקמא שאשתו נאנסה ואונס בכהן אסור ואומרת לו שטמאה היא לו ולכן כופין אותו לגרש. וכן נראה ממ"ש הר"ן ז"ל בפירוש ההיא מתני' דנדרים (ד"ה נטולה) וז"ל ומש"ה כופין אותו להוציא וליתן כתובה עכ"ל משמע בהדיא דיוצאת ונוטלת היינו כופין אותו להוציא. וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל יוצאת בעל כרחו של בעל עכ"ל והיינו כדפרישית. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל ולולא שאנו חוששים שמא עיניה נתנה באחר היינו מגרשים אותה ממנו והיינו מחייבים אותו כתובה כו' ואין כופין על הגירושין בשום פנים עכ"ל. ולשון היינו מגרשים דקאמר היינו מגרשים אותו בע"כ. וכן מדקאמר למשנה אחרונה ואין כופין על הגירושין משמע דלמשנה ראשונה כופין והיינו נמי כדפרישית עכ"ל מהור"ר יוסף ז"ל.
ואני אומר במחילה מכבודו דהא כל עיקר כוונת הר"ן וכל הפוסקים הוא דכל היכא דלא אתמר בהדיא כופין אין כופין משום שפסקו כהירושלמי (גיטין פ"ט ה"ט) דאין מעשין אלא לפסולות אבל בעלמא אין כופין אלא היכא דאתמר בהדיא משום דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים ומשום הכי הוציאו בירושלמי ובפוסקים אפילו לשון יוציא שבמשנה וברייתא וגמרא מפשוטו ופירשו דיוציא היינו בלא כפיה וא"כ הכא נמי כיון דלא אתמר בהדיא בהך דג' נשים דכופין פשיטא דאין כופין דלא ליהוי גט מעושה. וכ"כ התוס' ר"פ המדיר ופ' הבא על יבמתו דכל היכא דלא אתמר בהדיא כופין אין לכוף לשום אדם לגרש ולעשות מעשה עד שנמצא ראיה ברורה דהא אמרינן גט מעושה בישראל שלא כדין פסול ואין להתיר אשת איש מספק עכ"ל וכן הוא בשאר הרבה פוסקים בכמה מקומות.
ועוד דהא פשיטא דהך דהשמים ביני לבינו אפילו למשנה ראשונה אין כופין בשוטים דהא במשנה דנדרים לא איירי בבאה מחמת טענה וכמ"ש רוב הפוסקים ובאינה באה מחמת טענה פשיטא דאין כופין כיון דמקיים מצות עונה אלא שאינו יורה כחץ וכדמוכח בגמרא ס"פ הבא על יבמתו וכדאיתא בכל הפוסקים. וא"כ ע"כ מאי דקתני במתניתין דנדרים יוצאות ונוטלות כתובה אין פירושו כופין דהא כיילינהו בחדא דקתני ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה כו' ואינו עולה על דעת מוהר"ר יוסף ז"ל לומר דהא דתנן במשנה ג' נשים יוצאות כו' פירושו כופין.
ומה שהביא מוהר"ר יוסף ז"ל מלשון הר"ן שכתב במתני' כופין אותו להוציא פשיטא דהר"ן סירכא דלישנא נקט ולא נחת השתא לומר דין כפיה בשוטים וסמך עצמו אמ"ש עיקר דין זה בס"פ המדיר ע"ש. וכן מה שהביא מלשון רש"י והרמב"ם נמי לאו ראיה היא דפשיטא דמחייבינן ליה להוציא ואמרינן ליה שרי למקרייך עבריינא אם לא תוציא ומגזמינן ליה בכל מה דאפשר עד שיגרש אבל לא כייפינן ליה בשוטים משום גט מעושה. ובלא"ה נמי אין מדברי רש"י והרמב"ם ראיה כלל די"ל דהרמב"ם לטעמיה אזיל דס"ל דכל היכא דקתני יוציא כופין וכדעת ר"י בתוס' ר"פ המדיר ובפוסקים וכ"כ הרב המגיד פי"ד מהלכות אישות ה"ח וז"ל ודע שלדבריו כל מקום שהזכירו חכמים יוציא ויתן כתובה ר"ל שכופין הבעל להוציאה ולתת לה כתובה וכ"כ הוא ז"ל בפירוש המשנה שלו כו'. ויש מי שאומר שאין כופין ליתן גט אלא באותן שהזכירו חכמים כפיה בפירוש אבל בכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה ולא הזכירו כפיה פירושו שכופין אותו לתת כתובה ומבקשין ממנו לתת גט וזהו דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ושמור אלו העיקרים וזכור אותם עכ"ל. וא"כ י"ל שגם דעת רש"י כן וכמ"ש הרא"ש פ' הבא על יבמתו דס"ל לרש"י דכל היכא דקתני יוציא היינו בכפיה וא"כ לדידן דקי"ל כהרמב"ן והרשב"א ושאר כל הפוסקים דכל היכא דקתני יוציא אין כופין וכמ"ש למעלה א"כ פשיטא דבהך דג' נשים דקתני יוצאות אין כופין. ואף על גב דבאומרת טמאה אני לך היינו כופין להוציא דכהן אסור בטמאה היינו משום שמעשין לפסולות ולא נחית התנא השתא לאפלוגי בזה דהתנא לא בא השתא לומר אלא דג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה ע"פ דברי עצמן אבל בטמאה פשיטא דהדין פשוט בעלמא דמעשין לפסולות.
ועוד נראה ברור דנהי דפשיטא דבטמאה ודאי כופין מ"מ בהיא אומרת טמאה אני לך מאן לימא לן דכייפינן ליה בשוטים למסמך עלה בהא דהא למשנה אחרונה מותר אפילו לקיימה עד שתביא ראיה לדבריה וא"כ אף למשנה ראשונה היינו ככל יוציא ויתן כתובה דהיינו דאסור לדור עמו ומדינא יוציא ויתן כתובה אבל מאן לימא לן דכייפינן ליה בשוטים אי לא בעי למהימנה וזה ברור.
ומ"ש מוהר"ר יוסף ז"ל דנהי דהך דג' נשים מיירי שאין כופין מ"מ בטענת גבורת אנשים דמהימנא היינו דמהימנא וכופין אותו דהאי כדיניה והאי כדיניה כו'. כבר נתבאר דליתא דכיון דטעמא דלא כייפינן בהך דג' נשים כיון דלא אתמר בהדיא לא כייפינן דלא ליהוי גט מעושה א"כ גם בטענת גבורת אנשים דנלמד מהך מתני' דג' נשים ודאי אין מפורש בו יותר דכופין מהך דמתני' והלכך אין כופין.