עוד כתב מוהר"ר יוסף ז"ל וז"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשובה סי' קל"ט וז"ל ולפי מה שנאמר בגמרא נראה דהשמים ביני לבינך הוא שמפרש שאינו יורה כחץ וכן פירש הגאון ז"ל ולומר שאין אדם יודע ביניהם אלא השמים ולפיכך היא רוצה להתגרש ממנו ולהנשא לאחר שיהיו לה בנים ממנו ובראשונה היו אומרים שהיא נאמנת בכך וכופין הבעל להוציא וליתן כתובה עכ"ל. הרי שכתב בפירוש דלמשנה ראשונה כופין להוציא ויתן כתובה וסתם כופין אליבא דכ"ע היינו בשוטים. וא"כ ילפינן מינה לטוענת שאין לו גבורת אנשים היינו לכופו לגרש עכ"ל מוהר"ר יוסף ז"ל.
ואני אומר אמת שכ"כ הרמב"ן שם בתחלת התשובה אבל אשתמיטתיה מ"ש הרמב"ן שם אח"כ בסוף התשובה וביאר דבריו דמ"ש בריש התשובה כופין היינו בבאה מחמת טענה והבאתי דבריו לעיל סי' י'. ואדרבא מתשובה זו מוכח דס"ל להרמב"ן דאין כופין בטענת אין לו גבורת אנשים אלא בבאה מחמת טענה וכמ"ש לעיל. גם מסיים הרמב"ן שם בתשובה על ענין אחר וז"ל וסוף דבר שעמוק ותלוי בגדולי עולם ואל תכניס עצמך בין המצרים לכוף ולהוציא אשה מבעלה כו'. גם בתשובת הרמב"ן סי' קל"ח כתב וז"ל וכלל זה יהא מסור בידך שאין כופין לגרש אלא באלו בלבד ששנויים במשנה והנושא פסולות כו' אבל במקום אחר כלל לא. ואם כפאוהו לגרש הרי זה גט פסול כו'.