עוד כתב מוהר"ר יוסף ז"ל שם וז"ל והריב"ש כתב וז"ל אמנם אם היא תאמץ לבבה ולא תרצה להיות עמו עוד אין חוסמין אותה כל שאמרה כן בב"ד ובפני בעלה ויוציא ויתן כתובה דומיא דהמדיר את אשתו מתשמיש המטה דאמרינן עלה בגמ' פ' אף על פי (כתובות סא:) יוציא ויתן כתובה לא שיהיו כופין על הגט שכבר הסכימו כל האחרונים ז"ל דבכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט כו' עד זולתי באופן ששנינו בפ' המדיר (כתובות עז.) ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין וכו' וכן בשהתה עמו י' שנים ולא ילדה כדמפרש התם וכן בההיא דאמר רב (שם) איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה משמע התם דבכפיה קאמר כו' עד הלכך כל היכא דלא מפרש ביה כופין אין כופין על הגט עכ"ל. ותמהני על פה קדוש שכתב ויוציא ויתן כתובה דומיא דהמדיר את אשתו מתשמיש המטה דמה ענין מדיר את אשתו מתשמיש לטוענת שאין לו גבורת אנשים התם טעמא רבה איכא היום או למחר יתיר נדרו ויקיים מצות עונה אבל בנדון דידן שאינו יכול ומבטל ממנה עונתה דין הוא שנכוף אותו. ותמהני שהאריך בלשונו להביא ראיות שבכל מקום שאמרו חז"ל יוציא ויתן כתובה היינו מבקשין על הגט וכופין על הכתובה כאילו הוזכר בדברי חז"ל בטוענת שאינו יכול יוציא ויתן כתובה והלא דין נדון דידן לא הוזכר בדברי חז"ל אלא שהפוסקים אחר חתימת הגמ' כתבו דנאמנת מההיא דרב המנונא וכיון דמהימנא כופין אותו להוציא כדפי' לעיל עכ"ל מוהר"ר יוסף ז"ל.
ואני אומר כל דבריו אלה נדחים מכח מה שכתבתי לעיל ותמיהתו על הריב"ש אינה תמיהה כלל ודברי הריב"ש נכונים וברורים דכיון דכל הפוסקים האחרונים הסכימו דכל היכא דלא אתמר בהדיא כופין אין כופין על הגט והרוצה לכוף עליו להביא ראיה דכופין כי היכי דלא ליהוי גט מעושה ומשתרי אשת איש לעלמא א"כ ה"ה הכא כיון דלא אתמר בהדיא ואין כאן ראיה ברורה אין לכוף ואף על גב שלא נזכר כאן יוציא ויתן כתובה מ"מ גם כופין לא נזכר ועל הרוצה לכוף עליו להביא ראיה דהא בלשון יוציא אין הכרח שפירושו דוקא שלא לכוף וכדאיתא בכל הפוסקים דמשמע הכי ומשמע הכי ואדרבא יש פוסקים כתבו דמשמע דוקא כופין ואפ"ה אמרינן כיון דלא אתפרש בהדיא אין כופין כל שכן בהך דינא דגבורת אנשים כיון דלא אתמר בהדיא כופין דאין כופין. ומ"ש מוהר"ר יוסף ז"ל דמה ענין מדיר את אשתו מתשמיש לטוענת שאין לו גבורת אנשים כו' אומר אני אפילו לו יהי כדבריו דלא דמי להדדי מ"מ מייתי הריב"ש שפיר ראיה מהתם דכי היכי דהתם דאמרינן יוציא ופירשו המפרשים דאין לכוף כיון דלא אתמר בהדיא מטעם דלא ליהוי גט מעושה אם כן ה"ה כאן. וכן מבואר להדיא בתשו' ריב"ש עצמה למעיין שם. ועוד אמאי לא דמי דמה בכך שהיום או למחר יתיר נדרו אנן ודאי לא אמרינן בהמדיר דיוציא אלא כשאין מתיר נדרו וא"כ מה חילוק יש. ומ"ש מוהר"ר יוסף ז"ל וכיון דמהימנא כופין אותו להוציא כדפי' לעיל וגם לקמן כבר כתבתי כמה פעמים דהא בהא תליא כיון דנאמנת כופין.
ודבריו אלו תמוהין בעיני דמה ענין נאמנות לכופין ענין נאמנות לא שייך אלא היכא דאיכא הכחשה דאמרינן דנאמנת והוה כאילו הבעל מודה ואנן הכי קאמרינן דאפילו היכא דהבעל מודה אין כופין דומיא דהמדיר את אשתו דאע"ג דהבעל מודה וכן במורד מתשמיש שהבאתי לעיל שדעת רוב הפוסקים דאין כופין והיינו פשיטא אף על גב שהבעל מודה ומטעמא דמשום תשמיש או מזונות לחוד לא כייפינן וכמו שנתבאר לעיל.
עוד האריך בתשו' מוהר"ר יוסף ז"ל שם להקשות על דברי הריב"ש ונלאיתי להעתיק דבריו ולהשיג עליהם אמנם המדקדק בכל מה שכתבתי יראה לעינים שכל דבריו אינם נכונים ודברי הריב"ש ברורים וגם ראיית הריב"ש מר"ח והרא"ש ברורה ע"פ הדברים שכתבתי למעלה.