ולענין דינא נראה עיקר דבין לענין גרשתני ובין לענין טענת אין לו גבורת אנשים נאמנת אף לענין כתובה, שכבר הוכחתי כן מן הגמרא, וגם הבאתי שכ"כ הרמב"ן והר"ן והרא"ש גופיה בפסקיו, וכ"כ התוס' שם וז"ל, ויש ללמוד מכאן על אשה שטוענת שבעלה אינו יכול להתקשות או שאינו בקי בדרך ארץ דנאמנת דבדבר שיש לו לבעל לידע אינה מעיזה פניה ויוציא ויתן כתובה, ולא מבעיא אי באה מחמת טענה כגון דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה, אלא אפי' בלא טענה נמי יכולה היא לומר אינו מקיים מצות עונה, דגדולה מזו אמרו האומר אי אפשי אלא הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה וכל שכן בזה. ודוקא כשהוא מגרשה ואינה תובעת כתובתה, אבל אם צועקת כשרוצה לגרשה שיתן לה כתובתה אינה נאמנת עכ"ל. וכל זה הוא בתשו' ריצב"א שבתשו' מיימוני לספר נשים סי' ו'. וכן הוא בתשובת רמב"ן סי' קל"ט וסי' קמ"א ובתשובת רשב"א סימן אלף רנ"ה סי' תרכ"ח דבטענת אינו יכול נאמנת ויוציא ויתן כתובה, ואי תבעה כתובתה אינה נאמנת ע"ש.
הגה"ה (רק דבסי' תרכ"ח מסיים בסוף הסימן וז"ל יש מן המפרשים ז"ל שאמרו דלא מהימנא לאפוקי ממונא ע"כ עכ"ל. ונ"ל שאין זה מלשן הרשב"א רק איזה תלמיד הכניס כן ולכך כתב ע"כ, משא"כ בשום תשובת רשב"א אחרת וק"ל. מיהו בחדושי רשב"א פ' התקבל (גיטין סד: ד"ה ולענין כתובה) כתב שהרב בעל העיטור כתב דלאפוקי ממונא לא מהימנא ולא דרשינן בהא מדרש כתובה. ומ"מ לענין דינא ודאי עיקר דנאמנת אף לענין כתובה וכמ"ש).
וכ"כ ב"י בשם תשו' רשב"א, וכן משמע להדיא בריב"ש סי' קכ"ז, וכ"כ רבינו ירוחם במישרים נתיב כ"ג ח"ט. וכ"כ הר"י מקורביל בסמ"ק סי' רפ"ד, וכ"כ הר"ף בהגהת סמ"ק סימן קפ"ג, וכ"כ הכל בו סי' ע"ה ומהרי"ק שורש ע"ב ובנימין זאב סי' קכ"ו דנאמנת אף לענין כתובה, כשאינה תובעת כתובתה בטענת גרשתני ובטענת אינו יכול. והרמב"ם פ' ט"ז מה' אישות דין כ"ו כתב דאפי' בתובעת כתובה נאמנת לומר גרשתני. ואף על פי שהראב"ד בהשגות שם כתב וז"ל, ואני אומר שאינה נאמנת להנשא לכתחלה ולא לגבות כתובתה אלא שתופסין בה קדושין כו'. יחיד הוא נגד כל הנך רבוותא ובפרט שכדבריהם מוכח בגמ' וכמו שכתבתי לעיל. וגם הרב המגיד שם כתב שכבר הוכיחו הרבה מפרשים ז"ל בראיות שהיא נאמנת אף להנשא. ולענין גביית הכתובה ג"כ הכריע הרמב"ן ז"ל כדברי הרמב"ם והביאו ראיה לזה בפרק האשה שנתארמלה כו'. ומכל מקום ראיתי מי שסובר דדוקא כשאינה תובעת כתובה אלא שהיא באה לינשא, אבל אם תבעה כתובתה אינה נאמנת דומיא דאמרה מת בעלי, ויש לחוש לסברא זו אף על פי שיש חולקים עכ"ל וכן עיקר. והרב בהג"ה סימן י"ז הביא ב' דעות בזה, משמע דס"ל דלענין כתובה אין להוציא ממון כלל אפילו אינה תובעת כתובה. ונראה דהיינו משום שהוציא כן מהגהת מיימוני פי"ב מהלכות גירושין (אות א) דאינה נאמנת לענין כתובה כלל. וכן נרשם שם במראה מקום שבש"ע, וכן משמע בדרכי משה להדיא. וכתב בדרכי משה שם שכן משמע בתוס' בסוף פ' הכותב (כתובות פט. ד"ה מגו) ע"ש.
ולפענ"ד לא משמע כן בתוס' והגהת מיימוני מידי, די"ל דמיירי התם כשתובעת כתובתה, ותדע שהרי הגהת מיימוני כתבו שם כן בשם ר"י, והרי התוס' והרא"ש והר"ן סוף נדרים כתבו להדיא דר"י מודה דהיכא דאינה תובעת כתובתה נאמנת, א"כ לא עדיפי דברי הגהות מיימוני מדברי ר"י עצמם שפירשם הרא"ש סוף נדרים דמיירי דוקא בתובעת להדיא כתובתה הלכך אינה נאמנת.