וכיון שהעלינו דנאמנת אף לענין כתובה, הוא הדין דנאמנת בטענת גרשתני אף לכתחילה לינשא, והכי מוכח מדברי כל הפוסקים, ואפי' מאן דס"ל דלענין כתובה אינה נאמנת ס"ל דלינשא נאמנת, וכן עיקר, וכן פסק הב"ח בסי' י"ז ולא כנראה מדברי הרב בהג"ה שם דלכתחילה לא תנשא וכדעת הראב"ד בהשגות, אלא כהרמב"ם נקטינן בזה, וכבר חלקו כל המפרשים על הראב"ד, וכ"כ הרשב"א בחדושיו פ' התקבל והר"ן סוף נדרים בשם הרמב"ן, וכ"כ הרב המגיד פט"ז מה' אישות שכן הוכיח הרמב"ן והרבה מפרשים ז"ל ושכן עיקר.
ומ"ש הבית חדש בסי' י"ז ודלא כמ"ש הר"ן על שם הרמב"ן פ"ב דכתובות (י: ד"ה מתני') כו' לא דק, דלא כתב הר"ן שם בשם הרמב"ן אלא דשלא בפניו חיישינן לחומרא, אבל באומרת גרשתני בפניו משמע שם אדרבה דדעת הרמב"ן דנאמנת לינשא אף לכתחלה, וכמו שכתב על שמו בסוף נדרים, וכדעת כל הפוסקים. וכ"כ רבינו ירוחם בספר חוה נתיב כ"ג ח"ג אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ודוקא בפניו כו', וכן עשה מעשה ר"ת והתירה לינשא כשאמרה בפניו, וכ"כ רי"ף עכ"ל. וכן נראה מדברי התוס' פ' האשה שלום (יבמות קטז. ד"ה וליהמנה) שכתבו דאם תובעת כתובתה אינה נאמנת אלא לענין נשואין, משמע דנאמנת לינשא לכתחלה. וכן נראה מדברי הרא"ש סוף נדרים (סי' ח) וכ"כ בפשיטות בתשובת ר' אהרן ן' ששון סי' כ"ה דף מ"ב : ע"ש. וגם הרשב"א בחדושיו פ' התקבל (גיטין סד:) האריך בזה ומסיק דנאמנת אף לינשא, וכן נראה עיקר בגמרא בכמה דוכתי, וגם בסוף נדרים מוכח כן בגמרא, דאל"כ לא הוי מותיב מידי לרב המנונא ממשנה אחרונה ע"ש, ודו"ק.
מיהו כל זה מדינא, אבל האידנא שיש נשים חצופות אינה נאמנת אלא לחומרא וכמ"ש האורחות חיים בשם הרמ"ה, וכן פסק הרב בהג"ה סי' י"ז (ס"ב) ושאר אחרונים. מיהו אם אומרת שלא בפניו גרשתני אינה נאמנת כלל, וכדאיתא בגמרא (גיטין פט:) והסכימו כל הפוסקים (הובא בר"ן שם) חוץ מהרמב"ן דאינה נאמנת אפילו לחומרא, וכן פסקו כל האחרונים וכן בש"ע סי' י"ז ס"ב, וכן פסק בתשוב' ר' שלמה כהן סי' קכ"ז, ע"ש שהאריך וגם הוכיח מלשון הרשב"א בחדושיו פ' התקבל דס"ל הכי. ולחנם הטריח עצמו בזה, דבתשובת רשב"א סי' אלף רנ"ג מבואר כן להדיא.