ומ"ש הרב בהג"ה סי' קנ"ד ס"ז והבאתיו לעיל סימן א' וי"א דאפילו במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס כו', נראה מדברי הרב דהיינו בתובעת כתובתה דאינה נאמנת ואין כופין או ברחמה צר והוא רך בשנים דאין כופין מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו. ומשמע ליה הכי מדברי הרשב"א דבכל מקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו. וכ"כ בדרכי משה בשם תשו' הרשב"א, וכן נרשם בש"ע.
ולפענ"ד דזה אינו ולא מסתבר כלל לומר כן, דכיון דאינה נאמנת א"כ הרי היא מחוייבת לדור עמו כדין אשה עם בעלה. ולא קאמר הרשב"א התם אלא לסברתו דס"ל דאע"ג דבטענת אינו יכול נאמנת היינו לענין דאמרינן ליה שיוציא ויתן כתובה אבל מ"מ אין כופין אותו על הגט, דס"ל להרשב"א דכל היכא דלא אתמר בהדיא כופין אין כופין דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים, ואפי' מודה שאינו יכול לא כייפינן ליה וכמו שכתבתי לעיל סי' מ"א ומ"ב. וע"ז כתב הרשב"א דאע"ג דאין כופין אותו, מ"מ אם אינה רוצה להתפייס עמו אין כופין אותה כו', והיינו מטעמא דכיון דמדינא יוציא ויתן כתובה אלא דמשום חשש גט מעושה לא כייפינן ליה להוציא בגט, והלכך פשיטא דלא כייפינן לה להתפייס עמו. אבל הרב בהג"ה דס"ל דבטענת גבורת אנשים כייפינן ליה א"כ לאיזה צורך כתב דין זה דאע"ג דאין כופין אותו להוציא, אין כופין אותה להתפייס עמו, דהא היכא דנאמנת כייפינן ליה, וא"כ מוכרח לומר דהרב קאי אהיכא דאינה נאמנת, ובהא לא איירי הרשב"א כלל. וא"כ דברי הרב צ"ע.
וגם מ"ש הרב שם או עד שתשהה עשר שנים כו', גם זה לא הוזכר ברשב"א כלל, ולא הוזכר י' שנים בפוסקים אלא בטוענת שאינו יורה כחץ ובאה מחמת טענה, אבל בגבורת אנשים ותובעת כתובתה י"ל דאף בשהה י' שנים אינה נאמנת כיון שתובעת כתובתה דומיא דלעיל סעיף ט"ז בסי' קנ"ד, וא"כ לא ידענא מה שייך כאן להזכיר שתשהה י' שנים ולא תלד וצ"ע.
וגם מ"ש הרב שם וה"ה אם קידש אשה כו' כופין אותו להוציא, כבר כתבתי לעיל סי' כ"ח דאין להורות כן למעשה לכוף אלא בבאה מחמת טענה. וגם הרב גופיה כתב כן בסתם לקמן סי' קס"ה ס"א גבי חליצה וא"כ כל שכן גבי גט וכדאיתא בכל הפוסקים. וא"כ דברי הרב סותרים זה את זה וצ"ע.