הבא בהא כשהוא [אומר] אלה תולדות השמים והארץ בה[ברא]ם אל תקרא בהבראם אלא בהי בראם מלמד שנברא העולם הזה בהי למה לפי שהעולם הזה דומה לאכסדרה שאם הוא רוצה לצאת משם יוצא מאי טעמ' תליא כרעא דהי דאי הדר בתשובה מעילין ליה וליעיליה בהך דנפק כולי האי לא מסתייעא מילתא דאמ' ריש לקיש מיא דכתי' אם ללצים הוא יליץ וג' בא ליטמא פותחין לו וג' ומאי טעמ' קשר ליה תאגא אמ' הק' אם עושה תשובה אני קושר לו כתר: ולעניין כתיב וקרי דכתי' במצחפאות אין כותבין בספר תורה אלא הכתוב בלבד אבל הקרי אין כותבין אותו דעל פה הוא ולא ניתן ליכתב: ובפרק אין בין המודר הנאה במסכת נדרים אמרינן אמ' ר' יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבין וכתיבין ולא קריין הל' למשה מסיני: ובסוף מסכ' דמגלה גרסינן תנו רבנן כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה בעפלים בטחרים וכול' מכלל דמיבעי ליה לסופר למכתב יתהון הכי כדכתיב דהני דקריין ולא כתיבין חובת הקורא הן בלבד שיאמר אותן על פה ולא ניתנו להיכתב: וגרסינן בפרק יש בקרבנות הצבור במס' תמורה דרש יהודה בר נחמני מתורגמאניה דריש לקיש כתי' כתב לך את הדברים האלה וכתי' כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לכתבן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה והני דכתיבין ולא קריין קרו לה רבנן מסורת והני דקרן ולא כתיבי קרו לה מקרא ואיפליגו ביש אם למקרא ויש אם למסורת בגמ' וצריך הסופר להיזהר במלאכת הפרשיות הסתומות והפתוחות המסורין אלינו ואיתה בספר תאגי נמי דגרסינן בשבת פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה פתוחה לא יעשנה סתומה ובבריתא דספרים כתיב פתוחין שעשאן סתומין וסתומין שעשאן פתוחין לא יקרא בו ואילו הן פתוחין כל שמתחיל מראש השיטה סתומין כל שמתחיל מאמצע השיטה וכמה יהא רווח מתחיל בשיטה וגומר בסתם כדי דבר שלחמש אותות ובשבת דגרסינן או שכתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתבה שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אילו יגנזו ובמסכת ספרים בריתא כתיב ספר שכתבו כמין שירה שירה שכתבה כמין ספר לא יקרא בו ואי זה הוא ספר שכתבו כמין שירה כגון שירת הים ושירת דבורה רצוף שעשה מסורג מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו ואי זה רצוף זה שכתוב כהילכתו מסורג כגון האזינו וספר תילין איוב וממשלות ושמעינן מינה תיקון שירת האזינו (שתהא) שצריכה להיות מסורגת לשני