משרשיה בתחלה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ספר תורה אמרי האי קדש והאי קדש כיון דחזו דקאתו לידי פסידה גזרו ביה רבנן ט[ומא]ה וידים מפני שהידים עסקניות הן [אמרו] אף הידים הבאות מחמת ספר תורה פוסלות את התרומה מאי טעמ' משום דר' פרנך דאמ' ר' פרנך כל האוחז וכול' ובפרק בני העיר גרסינן אמ' ר' ינאי בר בריה דר' ינאי סבא משמיה דר' ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלה ספר תורה: ופירש מר רב הונאי בר יוסף דקאמרינן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום אלא גוללו במטפחת ואם תאמר נכנסת המטפחת בין גויל ונגללת עם ספר תורה וצריך להוציאה בידו מבין הגוילין ויש לו לספר תורה כען ביזויין מוטב שיגלל מטפחת ואל יגלה ספר תורה ושמעת מינה דעיקר גזירה משום כבוד תורה הוא ומשום חיבתה ולא מיבעיא ספר תורה דאסור למינקטיה ערום אלא אפילו כל כתבי הקדש מטמאין את הידים ובמסכת ידים במשנתינו שנינו אומרין צדוקין קובלין אנו עליכן פרושין שאתם אומרין כתבי הקדש מטמאין את הידים וספרי המירס אינן מטמאין את הידים אמ' ר' יוחנן (יוחנן) בן זכאי וכי אין לנו על הפרוש' אלא זו בלבד הרי הן אומרין עצמות החמור טהורין ועצמות יוחנן כהן גדול טמאין אמרו לו לפי חיבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תורוודות אמר להן אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן וספרי המירס שאינן חביבין אינן מטמי[א]ין את הידים ולא מיבעיא כתבי הקדש למטמא את הידים אלא אפילו הגיליון שבספר נמי מטמא את הידים שכן שנינו במסכת ידים נמי גיליון שבספר שמלמעלה ומלמטה ושבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ר' יהודה אומ' שבסוף [אינו] מטמ[א] [עד ש] יעשה לו עמוד ואפלו תיק שלספר תורה והתיבות נמי מטמא את הידים ואסור [לאחזם] ערום ובתוספתא דר' חייא משכחת לה דתניא תיק שלספר ותיבה שלספר ומטפחות ספר. . . טהורות מטמאות את הידים בפרק בני העיר גרסינן אמ' ר' זירא אמ' רב מתנא הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה ופירש רבינו חננאל ז"ל החלק שלמעלה ושלמטה ושלבין. . . [ק]דוש[ה] כלומ' יכלה ויגנוז ויחתך החלק שבו אין בו משום קדושה. . . ספר שמלמעלן ושמלמטן וכול' ואני בעניותי סבירא שפיר' ש. . . ש. . . ע. . . גדולה וממה שאמרנו בסופה (?) ובימה שלעץ ומסתייע. . . פירוש. . . בפרק בני העיר ר' יהודה בש' שמואל בימה ולווחין אין בהן. . . קדושה. . . קדושת בית הכנסת על האי פירושא בתרא סמכינן ובבריתא. . .