לשון סמ"ק ואעפ"י שעיקר תפלות דרבנן מ"מ יש תפלה שהיא דאורייתא עכ"ל וסמ"ג כתב כי מצות עשה להתפלל בכל יום ותנן בפ' מי שמתו שנשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שאין זמן קבוע לה פיר' מן התורה נשאל' לגדול הדור מהר"רי מולן איך יתכן שהאדם נוטל ידיו שחרי' וממתין לברך על נ"י עד בית הכנסת והלא הפסק הו' בין הנטילה והברכ' והשיב כי אין לו כל כך טעם מפורסם אבל נר' לו שדבר זה נתקן שימתין לסדרם בבה"כ כדי שישמעו עמי הארץ שאינם יודעים לברך ויענו אמן ויצאו בברכתו ואע"פ שלפעמים מברכין בבה"כ אע"פ שאין שם מי שאינו בקי מ"מ לא חלקו כמו שמצינו בברכת יראו ענינו או תהלה נביע שנתקנו בשביל הראשונים שהרגילו בבתי כנסיות שלהן שהיו בשדות אע"פ שעתה אין זה הטעם מ"מ הברכה לא זזה ממקומה וכן בברכות האלו אף ע"פ שלפעמים אין שם מי שאינו בקי לא חלקו עכ"ל ולי המחבר נר' מי שמברך בשחרית על נטילת ידים בשעת נטילה ואח"כ בבה"כ לא יברך יפה עושה: