כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובת חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי ודומיהן או חמץ בלי תערובת אלא שאינו חמץ גמור והוא שחכמי' קראו אותו חמץ נוקש' כדין זומן של צבעים ודומיהן כל אלו לר' אליעזר הם בלאו ואין בהם כרת ולדבריו אסור להשהותו בפסח אע"ג דקי"ל כר' שמעון דלא קניס בחמץ ע"י תערובת ה"מ כשנתערב אחר הפסח אבל היכא שאיסורו בעין כמו שהי' מעקרו חמור טפי ולרבנן אפי' לאו אין בהן אלא אסורא בעלמא ולדבריו מותר לשהותן ופסק הרמב"ם כר' אליעזר שסובר תערובת חמץ עוברין עליו בבל יראה כמו שכר והמורייס וכל דבר כיוצא באלו אבל דבר שיש בו תערוב' חמץ ואין ראוי לאכול מותר לקיימו בפסח וכ"כ הרי"ץ גיאת ובעל העטור כתב תערובת חמץ בלאו ודוקא הנך שהן בעין ולא נעשה בהן מלאכה אבל אם עשה בהן מלאכה כמו אספלנית וקילור אין חייבין (בהן) לבער וכן יראה דעת רב נטרונאי שהשיב על ששאלוהו על העושה יין מצמוקי' ושורין אותן במים ולפעמים נמצאים בהם שנים או שלשה גרגירי חטה אם מותר לשתותו אם נעשה קודם הפסח והשיבן ודאי אסור לשתותו בפסח אבל לבערו אם ידוע שנסחט מן החטין חמץ לתוך מי הצמוקין צריכין לבער ואם אינו ידוע א"צ לבער ע"כ ואני תמה למה אסרו היכא שנתערב קודם הפסח שהרי כבר נתבטל בששים ורב אלפס פסק כחכמים שאין לאו לא בתערובת חמץ ולא בחמץ נוקש' אלא אסור דרבנן ולפי זה מותר לערבו לכתחלה לפני פסח ולשהו' עד אחר פסח ולזה הסכים הרא"ש לה"ט: