גדי שצלאו בחלבו אסור לאכל אפי' מראש אזנו לפי שהחלב מפעפע למעל' וכל שכן ממעל' למטה. ופי' ר"ת דבכחוש אין מפעפע ואם מפעפע הוא מעט ובטל בששי'. וא"כ אם הקרום שעל הכסלי' שהוא חלב כחוש נמלח עם בשר יחד אינו מפעפע ואם מפעפע בטל בס' הלכך בין אותה חתיכ' שהקרום עלי' בין אותה חתיכה הנוגעת בה אם יש ס' הכל מותר וי"א שאותה חתיכה שהקרום עליה מותרת ממ"נ אפי' אין בהם ס' לפי שהקרום אינו אוסר אלא משום החלב שעליו מבתוץ ואינו מפעפע. ויש לדון שהחלב שנמלח על החתיכה שאין בה ס' אותה חתיכ' אסור' לגמרי וגבי שאר נחשב הציר כגדי כחוש. עכ"ל שערים מדור"א. וראבי"ה פסק שאם נמלח חלב ובשר יחד שצריך הבשר קליפה במקום שידוע שנגע בחלב וצריך להעמיק בקליפה שהחלב נבלע טפי. ואפי' חלב הרבה במליחה הוי כחלב מועט בצליה דאינו מפעפע כולי האי דמליח' וצליה אינם שוים בכל מקום וכל זה אמר שקבל מאביו רבי יואל ומרבי אליעזר ממיץ וגבי מליח' וצליה אין שייך ששים רק כדי קליפה. אבל בבשול צריך ששי' שהמים מוליכין הטעם בכל. ואם אין ידוע מקומו בצליה או במליח' יקלוף כל הבשר ודלא כרשב"ט שאמר הא דאסר רב הונא דחלב מפעפע מדבר כשאין שם ששים. אבל אם היה שם ששים מותר הכל בין במליחה בין בצליה ומיהו ר' יצחק הלבן סובר חלב במליחה בששים. ואני ראיתי רבותי שסוברים שבטל בששים וכן סובר הרמב"ן ע"כ שערים מדור"א. וכן פסק באור זרוע הלכה למעשה וכן פסק ר"י וכן רבינו ברוך. אבל מהר"ם פסק כי אין די בששים כי החלב מפעפע וכל חתיכה הנוגעת בחלב צריך ששים כנגד החלב ואין כולן מצטרפות לבטל כי החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה שאצלה. עיין במרדכי. וגדול בדורו מהר"י מולין ז"ל פסק שחלב במליחה בששים בין להקל בין להחמיר. ופסק עוד הטחול שנצלה בלי נקור צריך ס' כנגד מה שעל הדד שחייבין עליו כרת וצריך נמי כדי נטילה דדילמא אינו מפעפע: