צנון או שלקות שחתכום בסכין של בשר אסור לאכול בחלב עד שיקלוף מקום החתך או עד דטעים ליה שלא יהא בו טעם בשר. והרשב"א כתב שכלו אסור והרא"ש לא כתב כן. וכתב בס' התרומות דאפילו אין הסכין בן יומו אסור וכן הדין בשומים ובצלים וכרישי' שחותכין בסכין של בשר שאין לאוכלן בחלב שגם הם חריפים כמו צנון ואם עבר ובשלן בחלב צריך ששים לבטלן ומ"מ א"צ ששים כנגד כל הצנון רק כדי הבלוע בו והיינו כנגד כל הסכין אבל אם חתכו בסכין של עוב' כוכבי' צריך ס' כנגד כל הצנון. ומהר"ם התיר אפי' בשומים ובצלים אא"כ היה הסכין בן יומו ולא רצה להורות הלכה למעשה וכתב אע"פ שאני מורה בספר התרומה לאסור אינני מוחה ביד הנוהגים היתר טורים. ובשערים מדור"א כתב שהכל אסור אע"פ שאינן בני יומן. מה שאסר בספר התרומה צנון וכרישין ובצלים ומדמהו לקורט של חלתית שמעתי גדולים חולקים עליו וכשאין הסכין בן יומו אין דעתי נוטה לדמותו לקורט של חלתית. לשון אשירי: