1
רש"י סובר אליבא דרבא דטעם כעקר מדרבנן ור"ת סובר דטעם כעקר דאורייתא סוף דבר לפי ר"ת וה"ג מין במינו בטל ברוב מן התורה אף בקדשים וכ"ש בחולין. ומדברי סופרים אינו בטל עד שיהיה ששים ומין בשאינו מינו מן התורה טעם כעקר מקרא דמשרת וזהו כשיש כזית בכדי אכילת פרס אבל טעמו ולא ממשו שלא יוכל לאכול כל הכזית בכדי אכילת פרס אסור עד ששים ואין לוקין עליו. ובירושלמי משמע שיש מחלוקת אמוראין אם טעם כעקר מדברי תורה אי מדברי סופרים. ספר המצות. והעול' נוהג כר"ת דטעם כעקר דאורייתא. ונפקא מינה לספק טעם כעקר דאזלינן לחומרא בכל ספקא דאורייתא: