נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל הטעם למה המנהג להחמיר ולהטריף עוף שנשבר. העצם למעלה מן הארכובה אפי' שלא יצא העצם לחוץ ואפי' רחוק מצומת הגידים ברחוק אגודל. הוא בשביל שמצאתי בהגהות מיימונית שכתב דאין אנן בקיאין במסמוס הבשר שהרופא גורר ולא מכשרינן ברוב בשר חופהו. והשיב דאמר הוא שהמנהג הוא להטריף ודע לך כי אינו מתעסק בספק זה להתירו שהרי הרמב"ם כתב שיעור אורך צומת הגידין בשור י"ו אצבעו' למעלה מן הארכובה ולפי ערך זה אולי יגיע בעוף ד' אצבעות. וזהו כמעט כל שעור אורך עצם האמצעי של עוף ולכך אין להקל בזה. עכ"ל שנינו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה מן הארכוב' ולמטה כשרה וכן שנטלו צומו' הגידי' מחלוקת בגמ' פ' בהמה המקשה באיזו ארכובה אמרו רב יהודה אמר בארכובה התחתונה ששם סמוך לה למעלה מן הפרק הן צומות הגידין שזו היא הארכובה הנמכרת עם הראש ולמטה מן הפרק אם נחתך לגמרי כשרה. וכ"כ בשערים מדור"א דלא כדעת הרמב"ם שמפרש שמדבר בעצם התחתון ולמעלה מן הפרק בין במקום צומות הגידין בין למעלה מצומות הגידין ואם נחתך העצם לגמרי טרפה. וכן שנטלו צומות הגידין כלומ' נחתכו צומו' הגידין אפי' בלי עצם טרפה ופסק רש"י כל' זה המחמיר אבל רב אלפס פסק להקל וכ"פ מורי וכן העיד רבינו יצחק בר אשר על רבינו יצחק בר' יהודה שהורה כן הלכה למעש' ע"כ. ספר המצוות ובשערי' מדור"א כתב כי למעלה מן הארכוב' עד רוחב אגודל הוי דין ארכובה שאם נפסק העצם חיישינן שמא נפסקו הגידין וצריך לבדוק ובשור הגדול עד ארבע אצבעות וז"ל המרדכי ודין צומות הגידין דטרפינן אם נפסקו אפי' יציאת עצם לחוץ היינו בראש העצם שקורין גילייר"א ששם עקר צומות הגידים וטוב להחמיר מאותו מקום ולמעלה כל אותו עצם חומרא זו דהפסקת צומות הגידים עכ"ל: