1
כתב רב אלפס מאן דלית ליה אלא כזית מצה דמנטרא אכיל בריש' דלא מינטרא מברך עליה המוציא ואח"כ מברך על כזית דמינטר' לאכול מצה והדר כריך מצה ומרור ואכול בלי ברכה ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל דמינט' ויאכל שאינו שמור אחריו ויבטל טעם מצה שבפיו ויותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל טעם מצה וכ"כ ה"ר יונה שיאכל כזית מצה באחרונה ויברך עליו על אכיל' מצה ולא יאכל אחריו כלום. והרא"ש כתב שיאכל מיד כזית דמינטר ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטרא: