במקום שאין יין מצוי מקדשין על שכר ועל שאר המשקין דהוי חמר מדינה ופי' רשב"ם כשאיו יין מצוי בכל העי' נקראו שאר משקין חמר מדינה ומקדשין עליו ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא שלא יהא גדל מהלך יום אחד יין סביב העיר. ומדברי הרמב"ם נראה שאין מקדשין על חמר מדינה. שכתב מדינה שרוב יינה שכר אף ע"פ שאין מקדשין עליו מבדילי' עליו הואיל והוי חמר מדינה לה"ט. ואני המחבר נראה ליישב לשון הרמב"ם שאינו חולק על חבריו כלל. שכתב מדינה שרוב יינה שכר ר"ל עיר שרוב יינה שכר אבל מיעוטה שותין יין ממש אינו נקרא חמר מדינה לקדש עליו ואע"פ שכתב אח"כ שמבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה כוונתו שנקרא חמר מדינה לענין הבדלה מאחר שרוב העיר שותין השכר ותדע שכך כוונתו מדלא קאמר סתם מדינה שיינה שכר שהיה משמע שכולם שותין שכר אלא ש"מ דוקא קתני שמיעוטה שותין יין ממש וכי תימא זו אינה ראי' דהא דנקט הרמב"ם רוב יינה שכר ולא נקט סתם להודיעך כח דהבדלה דאפי' דמעוט' שותין יין אפ"ה לענין הבדלה קרוי חמר מדינה א"כ היה לו לפרש דבריו ולו' כך מדינה שיינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו אפי' מיעוטה שותין יין הואיל והוה חמר מדינה כי כן דרך הפוסקים והמחברים לבאר היטב דבריהם במראה ולא לדבר בחידות כמו התנאים. וא"כ נוכל לומר דהא דאמרו הגאונים שמקדשים על חמר מדינה היינו במקום שאין יין מצוי כלל וכן נראה מדבריהם. ובפרט לדברי רשב"ם לעיל דאמר שצרי' שאינו גדל מהלך יום אחד סביב לעיר. ועל הפת כת' ר"ת שאין מקדשין עליו ורשב"ם כתב שמקדשי' עליו וכ"כ רב עמרם וכשמקדש על הפת מברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס. וכ"כ רב האי גאון. והרא"ש כתב שמקדשין על השכר אם היא חמר מדינה. ומכ"מ יותר טוב לקדש על הפת כיון שהסעודה היא לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה פי' שיברך עליו שהכל קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה א"כ אין שם שום שנוי: