שכח אבן על פי החבית או מעות על הכר מטה החבי' על צידה ומנער הכר והם נופלות ואם הניחן עליהן מדעת אסור להטות ולנער. ופירוש מניח שהניחן אדעתא שישארו שם בכניסת השבת ופי' שכח שהיה דעתו ליטלו מבעוד יום בשעה שהניחה שם ושכחה שם. אבל בעל התרומות כתב אפי' הניחן אדעתא שישארו שם בהכנסת שבת לא מיקרי מניח אלא כשיניח על דעת שישארו שם כל השבת אבל הניח במזיד כדי שיטלם בשבת מותר לנער למחר החבית והכר והם נופלים ל' הטורים. וכן פסק הר"ר ישעיה ועוד כתב רבינו ישעיה דאפי' נר שהדליקו באותה שבת דאסרו רב אחא ורבינא אלו היה צריך למקומו כגון שתלה הנר על שלחנו או בשום מקום שצריך להשתמש בו והנר מעכבו שמותר לטלטלו מצאתי לגאונים ז"ל יש מניחים בשבת פת על הנר שהדליקו באותו שבת ומטלטלין את הנר וטעות בידם דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וכן כתב ר"ח והראב"ד. ור"ת והר"ר יוסף מטול כתבו שאין לטלטל שום מוקצה ע"י ככר או תינוק משבולי הלקט: