בצים מותרים לקנות כו' סתם דבריו כאלו הוא בכל מקום. ובאמת מעיקר דינא קי"ל בפ' א"ט (ס"ד) דבעינן שיאמר מעוף פלוני טהור הוא רק הפוסקים ז"ל נתנו טעם על המנהג שלנו משום דבמקומותנו מצויים עופות טהורים . וכל כי האי לא הוי להמחבר למסתם אלא לפרש. ולפי שיטת הר"ן ז"ל דלא בעינן שיאמר מעוף פלוני טהור הוא כ"א במקום דשכיחי רוב טמאים ומפרש הא דפריך הש"ס דלמא מעוף טמא הוא קאי אבכל מקום דתני ברייתא דהיינו נמי בדוכתא דרוב טמאים. אבל בשאר מקומות אה"נ דסמכינן ארוב עופות טהורים (כקושי' התוס' שם). לפ"ז א"ש טפי סתימת לשון המחבר פה בזה:
אבל אם הם טרופות בקערה אין קונים מהם. לא משום חשש עוף טמא. דהא אזלינן ב"ר וסמכינן אהא אפי' נלושו באובליא"ש כדלהלן. ואע"פ שאין אנו רואין לפנינו צורת הביצה כלל כ"ש בטרופות דאכתי יש להכיר ולדמות מאיזו עוף הוא.(וכדמוכח בגמ' דבעי לאוקמי הא דבעינן שיאמר של עוף פלוני טהור. ולא סמכינן אסימני בצים דמיירי בטריפות. והא דאמירה מהני כרש"י וכ"כ כל הפוסקים ז"ל. דיכול להביא ביצי אותו העוף ולדמות. א"כ נראה דבטרופות נמי יש להכיר מאיזו מין עוף הוא). אלא משום דאין דרך נכרי למכור בצים טרופות הוי ריעותא וחיישי' שמא ישראל מכר לו ביצת נבלות וטרפות וטרפה בקערה שיכירו ישראל הריעותא ולא יקחו ממנו. משא"כ באובליא"ש שאין בה ריעותא:
לא משום דם דאזלינן ב"ר כמו שאנו אוכלין ביצים מבושלין בלא בדיקה. תוס': ולא משוס גיעולי גוים כו' דקמחא עיקר שם:
ואפי' הנבלע בעיסה כו'. משמט דס"ל ולכל הפוסקים שהביאו לה דבשולי עכו"ם אוסרין בס' ואין בטלין ברוב. ושלא כדעת האו"ה שהביא הש"ך בי"ד סי' קי"ב ס"ק כ"ג ובסי' קמ"ו ס"ק י"א וע"ש ס"ק ט"ו דבשולי גוים שוין לפת של עכו"ם שהוכיחו התוס' פ"ב דע"ז (לה:) סד"ה מכלל. והמרדכי פ"ק וחולין מההוא דדמאי דהתם דבתערובות לא גזרו רבנן ובטלין ברוב. ושוב מצאתי בתה"א סוף ביש ג' ממש שהביא מדברי סה"ת שכתב דין זה ג"כ דסובר כדעתו ז"ל דבישולי עכו"ם וכל איסורין דרבנן צריכין ס' לבטלן. (ומשמע מדבריו אפי' בפת). ואף מלשון הרא"ש ז"ל שהביא הטור שלהי סי' קי"ג דכתב דלא מצינו בבשולי עכו"ם שאסרו פליטתו. משמע דווקא פליטת כלים מתיר אבל לא נותן טעם של תערובות גוף איסור. וכ"מ לי לשון הש"ט דרק לענין פת עכו"ם תפס להתיר ומשום דפת קיל שהוא מהלכות של עמעום. אבל בבשולי גוים שהיא גזרה קדמונית לא רצה להקל. שוב מצאתי באו"ה כלל מ"ד דין ז' שכתב ע"ז וז"ל. ואין שייך בזה טעם כעיקר שלא גזרו בו. דהשמנונית עיקר האיסור הנבלע ולא מטעם לבד עכ"ל כוונתו דהשמנונית נרגש בטעמו ואין מתערב יפה שיהי' בטל. אבל לא מסתבר לי לפרש כוונתו משום דשומן לטעמא עביד ולא בטיל כדאמרו לגבי דמאי פ"ק חולין ופ' בתרא דביצה וכ"פ בש"ע א"ח סי' תקי"ג ס"ג: