(ע"ז ב.) לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לישא וליתן עמהם מלהשאילן ומלשאול מהם מלהלוותן ומללוות מהם מלפרען ומלפרוע מהם רבי יהודה אומר נפרעין מהם מפני שהוא מיצר אמרו לו אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. ואסור למכור להם כל דבר שהוא לצורך אידם ואסור נשגר לו דורון ביום אידו וביום הלולא של בנו (שם ח.) ואסור לאכול ולשתות עמו ביום אידו וביום שמחתו וביום שמחת בנו. הלולא שלו לא שנא קודם הלולא ולא שנא בתר הלולא קודם הלולא (שם ע"ב) מאימת אמר רב פפי מכי רמיין שערי באסינתי ולבתר הלולא אי אמר ליה מחמת הלולא עד כמה אמר רב פפי עד תריסר ירחי שתא. ומאן דמשכח גושפנקא או שירא דצייר עליה צורת חמה או צורת לבנה או ע"ז אסיר ליה לבר ישראל למשקליה ולאיתהנויי מיניה עד דמבטיל ליה גוי דידע בע"ז דתנן (שם נב:) נכרי מבטל ע"ז שלו וכל חבירו ואי מבטיל ליה גוי קטן אי נמי בר ישראל לא בטלה ואי לא מבטיל לה ארמאה לא בטלה ואסירה בהנאה ומיתבעי ליה למישדייה לים הגדול היכא דלא סלקא לעולם דתנן (שם מב:) מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליך לים המלח והיכי מבטל לה כדתנן (שם נג.) כיצד מבטלה קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חיסרה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה וזרק בה את הצואה הרי זו אינה בטלה מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכמים אומרים לא ביטל. ואי מבטיל לה גוי בעל כרחיה נמי בטלה (שם מג.) דאמר רבה בר בר חנה אריב"ל פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר ברבי בדרך מצא טבעת ועליה צורת דרקון מצא גוי קטן לא אמר לו כלום מצא גוי גדול אמר לו בטלה ולא בטלה סטרו ובטלה ש"מ תלת ש"מ נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו וש"מ נכרי מבטל ע"ז על כורחו וש"מ היודע בטיב ע"ז ומשמשיה מבטלה ושאין יודע בטיב ע"ז ומשמשיה אין מבטלה. תנו רבנן איזו היא צורת דרקון פירש ר' שמעון בן אלעזר כל שיש לו ציצין בין פרקיו מחוי רב אסי בין פרקי צואר. א"ר חמא ברבי חנינא הלכה כרבי שמעון. וכי אסיר ליה לאיתהנויי מן ע"ז עד דמבטל לה הני מילי היכא דאיתיה עילוי גושפנקא או על שירא או על מידי יקירא אבל ודאי אשכח קומקמא או קידרא דצייר עלייהו עבודה זרה לא צריך לבטולה ושרי ליה לאישתמושי בגוייהו דתנן (שם מב:) רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין ושעל המבוזין מותרין (שם מג:) ואלו הן מכובדין ואלו הן מבוזין אמר רב מכובדין למעלה מן המים מבוזין למטה מן המים ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין הן אלא אלו הן מכובדין שעל השירים ועל הנזמים ועל הטבעות. תניא כוותיה דשמואל מכובדים שעל השירים ועל הנזמים ועל הטבעות מבוזין שעל היורות והקומקמסין ושעל מחמי חמים ושעל הסדינין ושעל הספסלים ושעל המטבעות. ולא מיבעיא עבודה זרה גופה דאסירא בהנאה עד דמבטיל להו דאתמר (שם מא:) עבודה זרה שנשתברה מאיליה רבי יוחנן אמר אסורה רבי שמעון בן לקיש אמר מותרת רבי יוחנן אמר אסורה דהא לא בטלה ר' שמעון בן לקיש אמר מותרת בסתמא בטולי מבטל מימר אמר איהי לנפשה לא אצלה לההוא גברא מצלה ליה והלכתא כרבי יוחנן:
(פסק) והיכא דמשכח צורת דרקון ופסיק רישיה ולא ידיע אי גוי פסקיה אי ישראל פסקיה שרי בהנאה מאי טעמא דהוה ליה ספק ספיקא וספק ספיקא לא גזרינן דתניא (שם מב.) ר' יוסי אמר מצא צורת דרקון וראשו חתוך ספק ישראל חתכו מותר בהנאה ודאי ישראל חתכו אסור ש"מ כל ספק ספיקא לא גזרינן. ואלו בר ישראל דאשכח עבודה זרה וזבנה מקמי דמבטיל לה גוי אסירי דמה לעולם שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך (שם נד:) והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה מהם. וע"ז דישראל אינה בטלה לעולם ואסורה בהנאה לעולם ואע"ג דמבטל לה גוי אסורה ולית לה תקנתא אלא גניזה (שם נג:) דאמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה אעפ"י שחזר וביטלה אסורה בהנאה מפני שנקנית לו לבר ישראל מתחלה נעשית ע"ז של ישראל וע"ז של ישראל אינה בטלה לעולם ואסורה בהנאה (שם נב.) א"ר יצחק מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה שנאמר ושם בסתר קרי ביה ושים בסתר גנזה. (שם יא:) אמר רב חנין בר רב חסדא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חנין בר רבא אמר רב חמשה בתי ע"ז קבועים הם אלו הן בית בל בבבל בית נבו בבורסיף תרעתא שבמבג צריפא שבאשקלון נשרא שבערביא כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהן ירוד שבעין בכי ונדבכה שבעכו רב דימי מנהרדעא מתני איפכא נדבכה שבעין בכי ירוד שבעכו. א"ל רב חנין בר רבא לרבא מאי קבועין א"ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב קבועין הם לעולם כולה שתא פלחי להו. (שם מח:) לא ישב בצילה ואם ישב טהור לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה ובחיזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנויה נושרת והות להן לזבל. (שם מט.) ההיא גינתא דאזבלה בזבל דע"ז שלחה רב עמרם לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי דאפי' זבל דעבודה זרה נמי אסור בהנאה (שם ע"ב) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה בהן את הפת הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז. א"ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה כר' אליעזר ואמרינן עלה ההוא גברא דאיערב לי' חביתא דיין נסך בחמריה אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל שקול ארבעה זוזי דמיה ושדי בנהרא ולישתרי לך אלמא הלכה כר' אליעזר דאמר יוליך הנאה לים המלח. ואלו בר ישראל דאנסין ליה גוים ואמרין ליה כפר במלתא דשמיא ופלח לע"ז ואי לא קטילנא לך לימסר נפשיה לקטלא ולא לפלח לע"ז (סנהדרין עד.) דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומר לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ע"ז מנלן מחנניה מישאל ועזריה דכתיב והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין. גילוי עריות מנלן (סנהדרין עה.) דאמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבבו טינא באו ושאלו לרופאים אמרו אין לו תקנה עד שתיבעל לו וכששמעו חכמים בדבר אמרו ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ולא תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר. (שם עד.) שפיכות דמים מנלן מההוא גברא דאתא לקמיה דרבא א"ל אמר לי מרי דודאי קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך אמר ליה ליקטלך ולא תקטול מי יימר דדמא דידך סומק דילמא דחברך סומק טפי. כי אתא רב דימי א"ר יוחנן הא דאמרת כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג לא שנו אלא שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה יהרג ואל יעבור מאי טעמא כיון דגזרה למיעקרה למלתא הוי קידוש השם וקרינן ביה ולא תחללו את שם קדשי ואפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רב אפילו ערקתא דמסאנא דאיסורא דרבנן היא ולא מינכרא מלתא. (שם עד:) וכמה פרהסיא אמר רבי יעקב א"ר יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם וכולהו מישראל. אמר רבה האי גוי דא"ל לישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לסוסאי ואי לא קטילנא לך יעבור ואל יהרג א"ל קטול שדי בנהרא דלאו להנאתו הוא אלא לעבורי' קמכוין יהרג ואל יעבור שאר עבירות דלאו להנאתו בפרהסיא יהרג ואל יעבור להנאתו אפילו בפרהסיא יעבור ואל יהרג ואפילו עבודה זרה נמי כיון קואקי ודומנקי דפלחין לבי נורא בשעת הגזירה אפילו כל עבירות ואפילו בצינעה יהרג ואל יעבור. (פסחים כה.) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. א"ר יעקב א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בעצי אשירה נמי אי דליכא סכנה אפילו בכל איסורין שבתורה נמי לא לעולם דאיכא סכנה אפילו הכי בעצי אשירה לא דתניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם ראית אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם ראית אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. (שם ע"ב) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקשייף לה לברתיה גורקי דערלה א"ל אימר דאמור רבנן היכא דאיכא סכנה היכא דליכא סכנה מי אמרי א"ל אישתא צמירתא נמי סכנה היא איכא דאמר הכי קא"ל מידי דרך הנאנתן קא עבידנא. אתמר הנאה הבאה לו לאדם על כורחו אביי אמר מותרת רבא אמר אסורה איפשר וקא מיכוין דכולי עלמא לא פליגי דאסיר לא איפשר ולא קא מיכוין דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בדאיפשר ולא קא מיכוון ואליבא דרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור לא תיבעי לך דודאי אסיר כי פליגי אליבא דר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר אביי כר' שמעון ורבא עד כאן לא קאמר ר' שמעון אלא היכא דלא איפשר אבל היכא דאיפשר לא אמר.
(ע"ז יב.) תנו רבנן עיר שיש בה ע"ז אסור להכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעות בפני ע"ז לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לפני ע"ז ואם אינו נראה מותר. פרצופות המקלחות מים בכרכין לפני ע"ז לא יניח פיו עליהן וישתה מפני שנראה כמנשק לע"ז כיוצא בו לא יניח פיו על גבי סילון וישתה מפני הסכנה מאי סכנה סכנת עלקא.
(שם מג:) ת"ר טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדה דילמא אמרי קא סגיד לה. (שם מט:) גוי ששיפה ע"ז לצרכו היא ושפאיה מותרין לצורכו היא אסורה ושפאיה מותרין ישראל ששיפה ע"ז בין לצרכו ובין לצרכה בין היא בין שפאיה אסורין:
סליקו להו הלכות עבודה זרה