פרק במה מדליקין
(שבת כא:) תנו רבנן בעשרים וחמשה בכסליו יומי חנוכה תמניא אלין די לא למספד בהון שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו כדי להדליק אלא יום אחד נעשה נס והדליקו ממנו שמונה לשנה אחרת קבעום שמונה ימים. תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן מהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך טעמייהו דבית שמאי מפרי החג טעמייהו דבית הלל משום מעלין בקודש ולא מורידין. תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. אמר רבה וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך. (שבת כב.) אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח והיכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב ירמיה מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. א"ר יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה. אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין ציצית מבגד לבגד ומדליקין מנר דחנוכה לנר דחנוכה והלכה כר' שמעון בגרירה דתניא ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. (שבת כא:) אמר רב זירא אמר רב ואמרי לה אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה וכן הלכה. (שבת כג.) הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום אלמא הדלקה עושה מצוה ואין הנחה עושה מצוה אשה ודאי מדלקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת אכסנאי דלא נסיב חייב בנר חנוכה דאמר רב זירא מריש כי הואי בבי רב הוה משתתיפנא בפריטי בהדי אושפיזאי כיון דנסיבי אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלאי בגו ביתאי. והיכא דטעה או נאנס ולא אדליק אחר שקיעת החמה מדליק ליה בתר הכי דאית ליה שיעורא עד שתכלה רגל מן השוק אבל ודאי אדלקה לאחר שקיעת החמה וכבתה לא הדר מדליק לה דתניא (שבת כא:) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואמרינן מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה לא דאי לא הדליק מדליק אי נמי לשעורא:
(פסק) והיכא דאדליק לה קודם שקיעת החמה וכבתה קודם שקיעת החמה הדר מדליק לה משתשקע החמה משום דאדלקה בלא זמנה. (שבת כג.) אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים משתי רוחותיה צריכה שתי נרות אבל מרוח אחת לא. (שבת כג:) אמר רב יצחק בר רדיפא אמר רב הונא נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם. (שבת כג:) אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה ואפילו לאחד אינה עולה. אמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא דאפשר דמקדש אריפתא:
(פסק) והיכא דבעי אדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבתא דאי אדליק דשבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום שביתה התם ומותר לילך עד מקום עירובו וחוצה לו אלף אמה ומותר לילך בין מלפניו ובין מלאחריו ארבעת אלפים אמה והוא שעירובו קיים והוא שהניחו במקום שיכול לאוכלו ואם נפלה עליו מפולת או שאבד מבעוד יום אין זה עירוב משחשיכה הרי זה עירוב וכן בעירובי תחומין וכן בעירובי חצירות כיון שקדש עליהם היום אם אבדו מותרין (שבת לה.) דתנן נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב:
(פסק) ולא מערבינן לתחומין אלא לדבר מצוה ומשום מילתא דמצוה עבדו רבנן תקנתא דמנח עירובא ממעלי שבתא סוף אלפים אמה מן מתא דיתיב בגוה ומשתרי ליה לסגויי מן היכא דיתיב ערוביה ולקמיה אלפים אמה טפי לא משתרי ליה. ואי מנח עירוב למיזל לדבר הרשות או דקא מזמני ליה לסעודת הרשות או לכל דדמי ליה לא משתרי ליה למיזל (שבת פב.) דאמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי טעמא משרא שביתא דשבת לדבר הרשות לא שרינן. והיכא דאיתרמי דאתא גייסא למתא או דקא שטיף לה נהרא או דנפלה בה דליקה או דאית בה מפולת אף על גב דמרחקא ההיא מתא טפי מאלפים אמה ולא אתנח עירובא ממעלי שבתא שרי ליה למיזל ואצולי בשבתא והוה ליה כבני ההיא מתא ויש לו אלפים אמה לכל רוח דתנן (ר"ה כג:) אשה חכמה הבאה לילד וכן הבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת הרי הן כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח:
(פסק) והיכא דאזיל לאצולי בשבתא כל כי האי גוונא ועד דמטי התם איתרחיש ניסא שווי' רבנן כי מתיה ויש לו אלפים אמה לכל רוח דתנן (עירובין מד:) מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח. והיכא דשבת במתא אף על גב דנפישא מתא טובא הוה ליה כבני מתא וכולה מתא כארבע אמות דמיא ואית ליה אלפים אמה לכל רוח לבר מן מתא (שם סא:) דתניא שבת בעיר גדולה ואפילו היא גדולה כאנטוכיה ובמערה ואפילו כמערת צדקיהו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. (שם סא.) היה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה רבי עקיבא אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה. (שם ע"ב) א"ר יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המקיל בעירובין ולית דחש לה לדרבי עקיבא. והיכא דנים באורחא וקדש עליה יומא קני ליה שביתא התם ושרי ליה לסגויי עד אלפים אמה (שם מה.) דתנן מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי רבי יוחנן בן נורי וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. (שם מו.) אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי יוחנן בן נורי. (שאלתות סי' מח) ומאן דקאתי באורחא וקדש ליה יומא בתחומא דמתא קני שביתה בגוה דמתא והוי כבני מתא (שם מא:) דתנן פעם אחת לא נכנסו ללמין עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להם מותר שהרי הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד לא חשכה. ולמין פרותא דספינתא. ותנן (עירובין נב:) מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס הא בתוך התחום הוה ליה כבני מתא. והיכא דשבת באורחא ולא ידע דמקרבא מתא ודעתיה על היכא דשבת ולמחר חזא דמקרבא מתא שרי ליה למיעל והוי כבני מתא (שם מה.) דתנן מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכן לא יכנס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכנס ואמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין ותניא אמר רבי יהודה מעשה ברבי טרפון שבא בדרך וחשכה לו ולן חוץ לעיר לשחרית מצאוהו רועי בקר אמרו לו רבי הרי העיר לפניך הכנס ונכנס וישב ודרש כל היום כולו. (שם פא:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו בעירובין ולא במחיצות:
פרק כיצד משתתפין
(שם פב.) כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך. (שם פ.) איתמר עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר אין צריך לזכות שתופי מבוי רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות אמר רב נחמן אחד זה ואחד זה צריך לזכות והלכתא צריך לזכות כרב נחמן. (שם יז.) אמר רבה בעי מניה מרב הונא ובעי מניה מרב יהודה ערב דרך הפתח ונסתם הפתח דרך החלון ונסתם החלון מהו ואמר לי הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת כולה וכן הלכה. (שם פט.) כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות לעצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת הן לכליה ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. (שם צא.) אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני בתים לגג דרך חצרו ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו וכן א"ר יוחנן מי לחשך הלכה כרבי שמעון בין עירבו ובין לא עירבו ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים לגג דרך חצר. והילכתא גגות חצרות וקרפיפות כולן רשות אחת הן ואפילו אכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו (שם ע"ב) דתניא גג וחצר אכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן וכן הלכה. (שם מז:) הנהו דיכרי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למיזבן מנייהו א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל נכסי הגוי אין קונין שביתה הא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הגוי קונין שביתה גזירה בעלים דגוי אטו בעלים דישראל הדר אמר רבא ליזדבנו לבני מברכתא דכולה מברכתא לדילהו כארבע אמות דמיא. (שם מח.) הני ארבע אמות מאי עבידתייהו דתניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו ארבע אמות גופו שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו שלש אמות ואמה כדי ליטול חפץ תחת מראשותיו ומניח תחת רגליו ומתחת רגליו ומניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו אמה של קדש רבי מאיר סבר אמה כדי פישוט ידיו ורגליו בדידיה ורבי יהודה סבר באמה של קדש. (שם פו.) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר דקבלה לשבת עליה. אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטליתות נאות הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. דביתהו דרב יוסף מאחרא ומדלקא אמר לה רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן יומם מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר. ומאן דמדליק ומאן דחזי נר חנוכה מיחייבין לברוכי מאי מברך (שם כג.) אמר רב יהודה המדליק ביום ראשון מברך שלש והרואה מברך שתים מכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת מאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו. היכן צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמן בר יצחק אמר משאל אביך ויגדך וגו'. ומיחייבינן לאדכורי דחנוכה על הנסים בצלותא במודים אבל בברכת המזון אינו חייב מאי טעמא תפלה משום דחובה אבל בסעודה דרשות לא חייבוה רבנן (שם כד.) דאיבעיא להו מהו להזכיר דחנוכה בברכת המזון כיון דחנוכה דרבנן היא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו חייב להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. רב הונא בריה דרב יהושע איקלע לבי ריש גלותא סבר לאדכורי בבונה ירושלים א"ל רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה ואלמנה חייבת בנר חנוכה. שבת וראש חדש טבת שחל להיות בחנוכה כד מצלי צלותא דמוספי מי צריך לאדכורי על הנסים או לא כיון דתפלת מוספין שבת וראש חודש הוא ולאו משום חנוכה לא צריך או דילמא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות (שם ע"ב) ת"ש דאמר רבי יהושע בן לוי יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ומאי שנא מדרבא דאמר רבא יום טוב שחל להיות בשבת שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין שליח ציבור יורד ערבית ביום טוב גבי שבת לאו חובה היא משום סכנה הוא דתקינו דרבנן אבל הכא חיובא הוא ומזכיר על הנסים בין במוסף דשבת ובין במוסף של ראש חדש דיום הוא שנתחייב בארבע תפלות וכן יום הכפורים שחל להיות בשבת אמרינן ויכלו וקידושתא וחתים מקדש השבת והלכתא מדכרינן דחנוכה במוספין. (שם לה:) אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי בר אבין לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים:
סליקו להו הלכות חנוכה