גלות וגאולה
ההיסטוריה הישראלית מתחילה הופעתה בחזון הברית הראשון אשר נגלה לאברהם, שהוא נקרא בשם ״ברית בין הבתרים״. בחזון נפלא זה התקפלו כל תולדות ישראל מהתחלת הופעתו בעולם בפנימיותו ובקרב כל העמים, שכולה נכללת בשני המושגים שהם: גלות וגאולה, ושניהם נאמרו בדבור אחד: ״ויאמר לאברם ידוע תדע״ [בראשית טו, יג], ידוע שאני מפזרך, תדע שאני מכנסן. ידוע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן. אברהם אבי האומה משהגיע לכלל זרע, ראה בחזון גלותן וגאולתם של בניו עד סוף כל הדורות שהוא חזון אחרית הימים, וכן מקובל לחכמי ישראל סוד החזון הזה: ״והנה אימה״ – זו בבל, ״חשכה״ – זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרות, שהיו אומרים: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, ״נופלת״ – זו מלכות רביעית (ילקוט שמעוני רמז ט״ז [ע״פ בבראשית שם יב]).
ולעומת זאת ראה בה בשעה זאת את כנוסן של גלויות ואת חרות גאולתן, ללמדך שגם הפזור והשעבוד הם מגזרת ה׳ אלקי ישראל, שהוא מפזרם ומכנסם, משעבדם וגואלם בדרכיו הגלוים והנסתרים ובאותות ומופתים נפלאים ועצומים, כדי להביא על ידם גלוי יחודו ואמתת מציאותו־השגחתו הרחמנית וצודקת לכל בריותיו, ואת נבואתו לנביאי קדשו להגיד מראשית אחרית, ללמד את עמו בחירו את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשו לטוב להם לעולם, ולהגיע אל תעודתו להיות לאור גוים, לדעת את אלקי אמת, ולהביא שלום יציב וקיים בתבל כולו, שלא ״ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ [ישעיה ב, ד].
מכאן למדנו: הגלות אינה תכליתית, אלא היא הכנה לגאולה שתכליתה היא: ״וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם… ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם וגו׳, וידעו הגוים כי אני ה׳ מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם״ (יחזקאל לז, כו-כח).