חלום יעקב
חזון נבואי זה נגלה אל בחיר האבות יעקב, בשעת גלותו מן הארץ, בחלומו הנפלא שאף הוא קפל בתוכו כל תולדות בנין שנים עשר שבטי ישראל (בפרקים דלהלן על ימות המשיח נבאר ביתר אריכות חלום נבואי זה בהתאם לקישור הענינים).
והנה בחלומו ראה: ״והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנה ה׳ נצב עליו ויאמר״ וגו׳ [בראשית כח, יב יג]. חלום סתום זה פרשוהו רז״ל בשני פנים ואמרו:
א. רבנין פתרין לה בסיני: ״והנה סולם״ – זה סיני, אתייא דדין כאתייא דדין, ״מוצב ארצה״ – ״ויתיצבו בתחתית ההר״ [שמות יט, יז], ״וראשו מגיע השמימה״ – ״וההר בוער באש עד לב השמים״ [דברים ד, יא], ״והנה מלאכי אלקים״ – זה משה ואהרן, ״עולים ויורדים בו״ – ״עלה אלי ההרה״ ״וירד משה מן ההר״ [שמות כד, יב. שמות יט, יד].
ב. ״והנה סולם״ – אלו שרי אומות העולם, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חוקים ויורד, ושל מדי עולה חמשים ושנים, ושל יון מאה ושמונים, ושל אדום עולה ולא ידע כמה. באותה שעה נתירא יעקב אבינו, אמר: תאמר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב״ה: ״אל תחת ישראל״ וגו׳ [ירמיה ל, י].
ג. ״והנה סולם״ – זה צלמו של נבובדנצר הוא סלם, הוא סמל אתיא דדין – אינון אתיא דדין. ״מוצב ארצה״ – אקימיה בבקעת דורא וכו׳ [דניאל ג], ״והנה מלאכי אלקים״ – זה חנניה מישאל ועזריה, ״עולים ויורדים בו״ – מורידים בו, קופזים בו, סונטין בו, ולצלם דהבא די הקימית לא סגדין. ״והנה ה׳ נצב עליו״ – עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו (ילקוט שמעוני בראשית קי״ט).
ולכשתמצי לומר – שלשתם כוונו לדבר אחד, והוא: ישראל נועד מתחלת הויתו להיות ציר העולם שכולו מסתובב עליו, או סולמו של עולם שבו עולים ויורדים מלאכי אלקים, הם משה ואהרן שהורידו תורת יושב שמים בארץ, או בדמותם של חנניא מישאל ועזריה שאמת בעוז וגבורה: לצלמא דהקימת לא סגדין, ונתנו בפיו של נבוכדנצר הודאה ותהלה לאלקי ישראל, ואומר: ״בריך אלקהון די – שדרך מישך ועבד נגו די – שלח מלאכיה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי״ [דניאל ג, כח]. וכן הודיע לכל העמים והאומות ואמר: אלקא דשמיא ״די עבד עמי אלקא עילא שפר קדמאי להחויה, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר״ (שם לב־לג).
וישראל בגלות ופזורו בין העמים – הוא אשר הפר כל משטרי הרשע ועריצות שעלו וירדו בסולם העולם, וישראל הוא הסולם עצמו שנשאר קיים, ועומד כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלקים – אלו נביאיו וחכמיו עולים ויורדים בו.
והנה ה׳ נצב עליו – על הסולם ועל ישראל ששניהם הם דבר אחד, שאם אין ישראל אין מציאותו של סולם ניכר ונודע.
זאת היא תכליתם של הגליות והגאולות, שכולן הוכיחו את הקשר הקיים שבין האלקים ועם ישראל – והייתי להם לאלקים והם יהיו לי לעם – ולפיכך מתקיים בהם, בכל הדורות והתקופות דבר ה׳ לבחיר שבאבות: ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך״ [בראשית כח, טו]. וזהו עומק מאמר רז״ל: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ [שם]. אמר לו הקב״ה לאברהם: אפילו משפחות הדרות באדמה – אין מתברכות אלא בשביל ישראל, כל גויי הארץ – אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל. ואין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל (ליראם, כדי שיחזרו בתשובה, פרש״י), שנאמר: ״הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם… אמרתי: אך תיראי אותי תקחי מוסר״ [צפניה ג, ו-ז] (יבמות סג, א).
וכל הגלגולים אלה שהם נקראים בשם ״גלות״ ו״גאולה״, בכל מסבותיהם הנפלאות – הם הם הדברים אשר נראו לאבות האומה בחזון ברית בין הבתרים וחלומו של יעקב. והם הם אשר האצילו עז וגבורה לישראל, לסבול באהבה את כל סבלות הגלות והנדוד, ורוח תקוה ואמונה לצפות לגאולה, ולחזות בגאולה שזכינו בימינו לראות אילת שחר גאולתנו שבקעה אורה, והיא תלך ותוסיף אורה כאמור: ״וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום״ [משלי ד, יח].