תחיית המתים
תחיית המתים לא נאמרה בפירוש בדברי התורה והנביאים, אבל היא מקובלת באומה כאחד מעיקרי התורה והיהדות ורז״ל מצאו אסמכתות מדברי התורה, הנביאים והכתובים (סנהדרין צ, צב). רמז גלוי לאמונה זו הוא חזון העצמות היבשות שראה יחזקאל שמסתיים בפסוק קצר: ״ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה׳״ (יחזקאל לז, יד). חזון נפלא זה הוא בכל זאת סתום וחתום ונעלם מבינתנו ומהשגת שכלנו אפילו בציור המחשבה, הרס״ג אמנם פתח לנו שער בינה בפרק ״תחיית המתים״ בספרו, ואחריו בא הרמב״ם והוסיף חלונות אורה ב״אגרת תחיית המתים״, והרמב״ן ב״שער הגמול״ הוסיף בה עוד קוי זהר.
ובכל זאת נראה לי כי החקירה בשאלה זאת היא בכלל מה שאמרו רז״ל: במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן [אין לך עסק בנסתרות] (חגיגה יג, א). לכן אסתפק בדבריו הקצרים של הרמב״ם ז״ל: תחיית המתים הוא יסוד מיסוד משה רבינו ע״ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה, אבל הוא לצדיקים ולא לרשעים, ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו (פיה״מ סנהדרין הקדמה לפרק חלק).
זאת היא אמונתנו האיתנה שהננו משננים באמונה בתפלותינו יום יום, בקר וערב ואומרים: אתה גבור לעולם אדני, מחיה מתים אתה… ומקים אמונתו לישני עפר… ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה ה׳ – מחיה המתים.