אהבה וכבוד לקניניה הרוחניים של האומה
״אחד העם״ בקש לקרב את הרחוקים בזרוע ואמר: שני מיני יהודים אלה – המאמין והחפשי, אעפ״י שיוצאים מהתחלות ראשונות הרחוקות זו מזו כשתי הקצוות, מגיעים שניהם לרגש אחד וחפץ אחד: רגש אהבה וכבוד לקניני העם הרוחניים, וחפץ התחיה הלאומית על יסוד הקשר ההיסטורי שבין קוב״ה ואורייתא וישראל (״פרשת דרכים״ שם).
אבל אני תמה ואומר: תשובה זו איננה ממין הטענה, כי הלא השאלה המוצגת לפנינו היא: ביהודי חפשי שאינו מכיר את היוצר המשגיח הפרטי, ועל אחת כמה וכמה נותן התורה לעמו (שם), ויהודי זה שאין לו אלקים ולא תורה מן השמים, איך יקשר את העם עם התורה וקוב״ה, אתמהה.
אולם דברים אלה שנראים תמוהים עוזרים לנו לרדת לסוף דעתו, כי אחד העם בתשובתו זאת לא התכוין להשיב לשואלו, אבל המאמין והחפשי בדעותיו, שדבר עליהם אחד העם במאמר זה, הם: [המאמין, הוא] זה שהוא איש הספר שתורת הלב נתאבנה אצלו לדברים שבכתב, ובכל שאלה משאלות החיים לא הוא המכריע, אלא ניתי ספר ונחזי, וזה בא מתוך הכרת אפסותו המחלטת והשתעבדותו הנצחית אל הכתב, וקול אלקים שבלב האדם אין לו שום ערך אבטוריטטי [=סמכותי] כשהוא לעצמו, אלא הוא כעבד שמסכים לדברי הרב ועושה כמצווה עליו (ראה ״פרשת דרכים״ א מאמר: תורה שבלב, והחפשי בדעותיו שבמאמר זה הוא איש מישראל המאמין בכל יסודי התורה ואמתת ספרותו, אלא שהוא חולק באחדים מפרטיה, בחושבו שאינם כהלכה, אלא שנולדו מתוך חשכת הגלות, ומקוה שבהתפתחותו החפשית של עם ישראל באוירה דארץ ישראל החפשית, תשתלם צורתו ויתגלו כל קוי אורה שהאפילו עליהם ענני הגלות הארוכה (״פרשת דרכים״ ג מאמר התחיה והבריאה), שני אנשים אלה הם קרובים זה לזה, שניהם אוחזים בחוט הארוך של העבר ההיסטורי, ואינם מבקשים אלא לטוותו הלאה בתנאים יותר נוחים ומסוגלים לזה (שם).
ולעצם השאלה המוצגת לפניו מסיים אחד העם ואומר: אלה אוהבים הם את בני עמם אחיהם בצרה, אבל אינם יודעים ואינם אוהבים את עמם, את נשמתו ההיסטורית וכל קניני הרוח אשר לו. נגד יהודים כאלה אנו חייבים להזדיין בכל כחנו, לא בשביל להבדילם מכלל העם ולאמר להם: צאו מן המחנה! חלילה, כל הבא אל המחנה – אחינו הוא ואין אומרים לו: צא! אבל לא כל הבא אל המחנה נותנים לו להוליך אותנו בדרך שלבו חפץ.
אין אני מודה לדברי אחד העם גם בזה, כי באמת אנו היינו וכן נהיה לעולם עם הספר ועם הספרות, לעולם לא נחדל לומר: ניתי ספר וניחזי, כי ספרותנו אינה קלוטה מהאויר, ואינה מסורה בהחלט לשקול דעתנו, אלא היא מבוססת על הספר, ולנו נתנה הרשות והחובה לפרש ולהבין ולהשכיל במדות שהתורה נדרשת בהם, ועל יסודות הקבלה והמסורת, ההלכה והאגדה – שהם המפתח לתורת הלב, וזהו יתרונו של המאמין, שיש לו גם ספר מקורי וגם ספרות לאומית שהתפתחה והתרחבה בכל ענפיה, וקלטה לתוכה כל הטוב והיפה: במדע והשכלה, בתורת החברה והמשפט, ובתורת המוסר, וחקר דעת אלקים אמת. ועתה נסורה נא לשמוע דברי רבותינו ז״ל בשאלה זו.