האמונה
אחרי ברור שאלה הראשונה של מציאות הספקות והשבושים, באה כמסובב ממנה בעית האמונה.
הרס״ג מגדיר מושגי האמונה והמאמין, ואומר: ״האמונה הוא ענין עולה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה״, או במלים אחרות – האמונה היא טבעית באדם, והיא: ציורי מחשבה והרהורי הלב, לדעת את המציאות באיכותה ותכונתה. אולם אמונה זאת איננה מתעצמת עם המאמין, אלא עיון שכלי חודר ומקיף שיביא את האדם לידי אמונה ברורה ובלתי מסופקת, ואז תתאחד האמונה ותתעצם עם המאמין. האמונה היא אמיתית כאשר ידע המאמין הדברים כמו שהם באמת. והחכמים המשובחים שמים אמתות הדברים שרש ומנהיג דעתו עליהם. ואמונת השקר היא להיפך, ידיעת הדברים היפך ממה שהם באמת, ומחזיקיה שמים את דעותיהם לשרשים, וחושבים כי אמתות הדברים הולכים אחרי דעותיהם. ואלה הם עבדים באמת, וחושבים כי אין אדון להם, ויחשבו שכאשר לא יאמינו באלקותו – ינוחו ממצותיו ואזהרותיו וגמולו וענשו, והם עם אולתם אינם נמלטים ממה שחייבה חכמתו, וכמו שאמר החכם: ״חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם״ [איוב ט, ד].
יסודות האמונה ודרכי צרופה, שהם ״מוצא כל ידוע ומבוע כל נודע״ הם:
א. הישגי המוחש, אחרי שנדע שהוא אמת כאשר השגנוהו, ולא כאלה הטועים ממראה עיניהם, שיש צורה ברואה במראה, מפני שאינם יודעים טבעם המיוחד לגשמים הזכים, שתהפך הצורה מה שהוא נכחה בה, או כאלה שבראותם הצורה במים נהפכת שהיא צורה נבראת, בעת שהיא בדמות מהופכת, ולא ידעו סבת הדבר, מפני שהמים עמוקים בשיעורם יותר משיעור אורך הקומה הנראית.
ב . הישגי המושכלות, כאשר יהיו מנוקים מכל דמיונות חלומים, או מצבי־רוח שנולדים מסיבת מזגי המזונות והשפעתם, וכמו שאמר הכואב החולה: ״כי אמרתי תנחמני ערשי, ישא בשיחי משכבי, וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני״ (איוב ז, יג-יד).
ג. מדע ההכרחי, או דרך ההוכחה, או כמו שאנו מדברים: מושג ההכרה, זאת אומרת להכיר את הנעלם החיובי מתוך המציאות הממשית, כמו: הכרת האש מתוך מראה העשן, ומציאות אדם מדבר מאחורי הפרגוד, מתוך שמיעת קולו, והכרת כחות הנפש מתוך פעולות ההזנה, ארבע תנועות הירח מתוך מראה הליכתו, בקצרה או בארוכה, ברוח דרום או צפון.
ד. ההגדה הנאמנת. שלשת יסודות המדע הם כללים לכל אדם באשר הוא אדם. ולנו קהל המיחדים נוסף עוד יסוד חזק, והוא ההגדה הנאמנת, שהיא מחוברת אל שלשה היסודות האחרים ומדריכה ומישרת אותם. יסודות המדע אלה אינם מתקיימים אלא אחרי חקירה עיונית חיובית מצד אחד, ושלילית מצד שני. הוכחות ודאיות וחותכות למה שאנו מאמינים, וראיות סותרות כל מה שאי אפשר להאמין, מפני שהוא מופרך, או מפני שאנו נמנעים מאמונה זאת ונכנסים אל אחרת פחותה ממנה, כמו שהמאמינים הקדמות יאמרו – האמנתי כך מפני שלא השיגו חושינו את החדוש. ומטעם זה עצמו נסתרת אמונת הקדמות, כי החושים אי אפשר שיחושו הקדמון בקדמותו.