Horeb 100

אולם חלילה לך מהיות צומח, מהיות בהמה לך — עליך להיות אדם, בן ובת ישראל! ובתעודת איש ישראל זאת, עם כל עצמותך, עם כל אשר נהיה ויהיה לך, גם בהנאה ובכל פעולה, עליך לחוש את עצמך, כי לא נקראת הלום עם כל אלה לעבדם ולשמרם בעד עצמך, רק לעבוד בהם את ה׳, לקדש בבחירה ובחופש את עצמך, את כל עצמותך לה׳, כי אם אתה הנך איש ישראל במובנו הנאמן, אז לא תכיר ולא תדע עוד כל תאוה, כי לא תתאמץ לרכוש בעד עצמך כל הנאה וקנין, רק תתחרה לעשות ולפעול את כל אלה בתור אמצעי לפעולה רצויה לה׳— גם עם הנטיות אשר לרוח הבהמה שבך, גם עם ענינים הרוחניים אשר לרוח החיים שלך, הנך עבד ה׳ בידיעה ובכונה — תאוה, אשר בה יחשוב האדם את עצמו כי הוא הנהו ״התכלית״ לא יוכל איש ישראל, שומר אמונים ותעודתו, להכיר אותה ולדעתה — במעלת איש ישראל לא תחפוץ ולא תתאוה עוד לאסוף מסביב לך — בחשבך את עצמך למרכז — ככל האפשר, חוג יותר גדול ורחב מקנינים רבים, רק אדיר חפצך יהיה, כי אתה תהיה אמנם ג״כ בתור מרכז, אבל מרכז כזה, אשר ממנו יצאו פעולה ושפע ברכה לטוב לפני ה׳, אך תכניס את עצמך יחד עם חוג מפעלך אל תוך החוג היותר גדול ונעלה של יצורי הבריאה, אשר המרכז הקדוש ומאד נעלה שלהם — הוא ה׳.