Horeb 102

אבל איומות ונוראות הנה תוצאות התאוה, עת תפרוץ לעבור את הגבול של הצורך והטוב — היא תהרוס ותבלה את כל אשר החיים — היא תהרוס ותאפס כל מפעל האדם, היא תקרע את מכתב הברית, אשר בין האלהים והאדם — עד כי אין אסון גדול או קטן, אין חטא ועון קטן וגדול, אשר מקורם איננו בהתאוה, כי בגללה את אשר יש בידך אין לו כל מחיר ושווי וכאין נחשב בעיניך, רק תחשוק ותתאוה לכל דבר, אשר עוד הנהו איננו שלך, ואשר גם בהשיגך את זאת, גם הוא יאבד את שויו ומחירו בעיניך — ובאופן הזה לא תוכל להיות לך עוד כל שמחה בחיים, כל עוד ידעת, כי יש עוד איזה נמצא מחוץ לחוג שלך וחי הוא ויש לו קנין והנאה — ובעוד נצב הנך כצר נגד כל היצורים האחרים ושמהותיהם, הנה באחרונה תכלה ותאבד אתה במלחמת הכלל וסדר ה׳, אשר ירדוף באף את ״ההתבודדות״ — גם כל צער ומכאוב המה ביחוד פרי התאוה, בעוד הצרות במובנן הנאמן הנה רק הגבלה וצמצום של העצמות — אבל אם אתה מעצמך, לוא לא התאוית לרכוש לך יותר מאשר נתן לך — ואשר תוכל לקחתו — כי אז שלשת רבעי הצרות לא הכרת ולא ידעת מעודך — גם בתאוה ובהתחרות, לרכוש לך את הדבר האסור לך תאבד בזה גם את הדברים שנתנו לך, לרכוש אותם ותהרוס בעצמך את אשר חייך.