אבל איך תוכל לשמור את עצמך ולהגן בעדך מפני התאוה עת תסיר מתג ורסן ממנה? גם במה תזכה ארחך, לעלות אל המדרגה הגבוהה במעלת איש־ ישראל, הלא היא להפוך את התאוה לאהבת ה׳? רק עצה אחת יש לך, ובה צפונים כל תום ויושר ואשר החיים, הלא היא: הדעת, איר להעריך ולהוקיר את ערך החיים, הידיעה הנאמנה להעריך את ערך חייך, לא על פי הקנינים וההנאות רק על פי הפעולות, אף גם להעריך את ערך פעולות לחיים, רק לפי היחס והשעור של האמצעים הנתנים לך, ואשר יהיו לך עוד לתכלית זאת; לא לפי מעוט או רבות הקנינים, אשר אתך, יתראה גדלך או קטנך — רק לפי מכסת התוצאות מהרב או המעט אשר אתך, מאשר פעלת לך, לפי מעוט או רבות הפעולה, לפי ערך השמוש עם הקנינים השאולים לך מה׳ לתכלית תעודתך — זה הוא גדלך או קטנך — ואם במעט אשר לך מלאת שלשת רבעי החובות המוטלים עליך, ואיש אחר עם השפע הרב אשר לו מלא רק רבע אחד מחובותיו, ואשר אם אמנם הרבע שלו יעלה בכמות רב יותר על כל שלשת הרבעים שלך, בכל זאת אתה גדלת ורוממת עליו — הן כל חייך המה רק תכנית ותעודה, וכל הקניינים וההנאות הנה האמצעים להתעודה הזאת — נתינת האמצעים היא רק ביד ה׳ לבדו — אבל ההתחקות על שרשי תכנית החיים, לפי היקף ומכסת האמצעים ומלוא תעודתך בהם, זה רק זה הוא גדלך הנאמן לבד — ואל התעודה הזאת אמנם יתיחסו ג״כ במקום שיש כח ואפשרות דתית לזאת, גם ההתחרות וההתאמצות להשגת ההנאות והקנינים, אבל זאת דרושה להיות, לא בתור תכלית רק בתור אמצעי, למלאות בהם ועל ידם את החובות הקבועים בדבר ה׳, רק באופן כזה תמצא לך את מדת ״ההסתפקות״ גם שמחה וצהלת הרוח — השמחה הנאמנה, להיות שמח בחלקך ומנת גורלך, אז תחיה באשר ותום — אתה תשאר תמיד שמח וטוב לב, ישר וצדיק בכל מצב ממצבי החיים, עם כל מדה וחלק מהקנינים וההנאות שיש אתך, שמחה וצהלה, חדות ה׳ תהיה מעוזך וחלקך בחיים.