אל תחליש את הרגש הזה, בחשבך אותו אולי, כי הוא מפריע ומחליש את שמחת עצמך, ונהפוך הוא, עליך לראות ברגש הזה, את הקריאה מה׳, כי אמנם לא תוכל לשמוח בשמחתך, כל עוד אחיך בקרבתך יסבול ויכאב לו — אל תחליש את הרגש גם בגלל זה, כי נדרש יהיה לך לחלק גם לו דבר מה מרכושך — רק הראה והוכיח בזה בתור ערובה נאמנה, כי ידעת אל נכון, כי רכושך איננו קנין של עצמך, רק שייך הנהו לה׳, אשר נתן את הזכות לכל אשר מטה ידו, למען יהנה מקנין רעהו, אשר ידו משגת להיטיב לו — אל תחליש את רגש הרחמים מפני כי תבוש בו, ותחשוב תועה אולי הרגש הזה הנהו רפיון וחלישות הלב — האם תבוש עם הרגש הזה, אשר ה׳ בעצמו נתן לך על ידו את ערובתו ע״ד תעודתך הרוממה — אם אנחת לבב האנושית הנמצאת בצרה תפעל עליך, כי גם מלבך תתפרץ אנחה של השתתפות בצרתה, אם אבלה יעיב ויחשיך ויפיל את אור פניך, אם דמעה של רחמים וחמלה נקותה סביב בת־עינך — הלא כל זה יעלה ויעדן את נפשך ויעלך מעלה באצילותך! זאת חתן לך הערובה כי אכן אתה איש־ישראל!