אמנם כן בכל שבוע ושבוע ישוב להופיע אליך יום השבת בתור ״מועד״, ״מקרא קודש״, לקדש ולהכין אותך לשפע החיים ״בשבוע הבא״1כל קדושה, התרוממות הרוח ועלוי הנפש יוכלו להיות נועדים רק בעד העבודה והפעולה הבאות בעתיד, ואלה ביחוד על ידן יכולות לצאת לפועל ביתר טהרה וביתר קדושה; אמנם בעד ״המעשה והפעולה״ הנעשים בזמן ״עבר״ ישנן רק ״חרטה ותשובה״, ובגלל זאת קבועים המה: ימי ר״ח, ר״ה ויוהכ״פ. הקדושה, הברכה והכח שעלינו להוציא לנו ממקור הברכה ואות עולם של ״יום השבת״ נועדות הנה בעד פעולותינו הבאות במשך השבוע הבא; הן אמנם היום השביעי מתחלת הבריאה, אשר קדשהו ה׳ (יום השבת) הוא היה היום הראשון בחיי אדם הראשון בטרם החל לעבוד, ועל ידו נתנה לו הקדושה, לקדש ולשפר את מעשיו הבאים למען תהיה פעולתו אמונה. — ברעיון ובמושג דבר ה׳. — רק שביתת המלאכה בעצמותה, לא מנוחה והחלף כח מעמל השבוע העבר או איזה הרחבת העת והדעת לעבודה רוחנית, רק השביתה ממלאכה בעצמה היא ביחוד ״עצם קדושת השבת״. כל שביתה ממלאכה ברעיון ובמושג יום השבת היא תעודה בפועל; אות היא, כי ה׳ היחיד ומיוחד הוא לבדו אדון העולם אפס זולתו, וכי האדם וכל אשר לו קרואים המה רק לעבודת ה׳, להיות מוכן ומזומן לעבודת ה׳ במעשה. — והנה אתה עלם בן ישראל! החפוץ תחפוץ בגלל איזה ריוח ושכר בעמלך לחלל את השבת? לשלוח יד בקנין ה׳ ולאמר: ״שלי הוא״?, ההתבוננת היטב על הרעיון הנבער מדעת האיום והנורא הזה, השמת לבך, להבין, כי ע״י מלאכה קלה, אשר תעשה ביום השבת, בגלל שכר לפעולתך, בעבור לחם לאכול תביע אמר: ״למען אשיג מאויי, למען אקבל לי הצלחת חיי, אלעג בה׳, אוכיחה ואערכה גלוי לכל, לא רק באמר ודברים כי גם בפועל ובמעשה, כי לא לה׳ היא התבל ומלואה, רק האדם הוא השליט עליה, הנהו אדון העולם״; אלעג גם ליתרי בי ואראה גלוי לכל כי בהמה אני לי ותעודתה תעודתי — ״קנין״, ״הנאה״ — לא אכיר אדם ושם ישראל וכלא הוא נחשבו לי... — כל זאת ולא אחרת תביע אמר בכל מלאכה אשר תעשה ביום השבת — ובכל זאת??. — בן ישראל! בת ישראל!, הנכם הלא קרואים הלום, להראות ולהוכיח לפני יושבי תבל ושוכני ארץ את כבוד ה׳ ותעודת האדם, הנכם קרואים לשאת ולסבול ולכונן לנצח נצחים ובכל העתים ובכל הזמנים ובכל מושבותיכם את חוסן יקר ״התעודה״ הזאת ומלוא חובות התעודה הזאת הכי נכבדה תוכלו להראות בעליל ע״י שמירת יום השבת, ובכל זאת הנכם חפצים בשאט בנפש לחלל את נזר הקדש, עטרת ציון, אשר בגללו שפכו אבותיכם את דמם כמים וישמרוהו כבבת עיניהם, תלעגו לשם עולם, שם ישראל להיות ״איש וכהן״ בעבור בצע כסף וריוח נבזה; האם תוכל האגורה, אשר רכשת לך מעבודת מלאכתך ביום השבת, להביא לך — ברכה בביתך, ברכה שלמה ונאמנה? הלא לקללה תחשב לך, יען מוצאה ממקור משחת, הלא בגללה השפלת ונהיית חדל אישים, כי בגללה נאלצת להמית בקרבך את יתרונך הנעלה, את ערכך עליך!! —