לכל מפעל בבית אוצר הבריאה כלה ישנן תוצאות (פאלגען) המתאימות עם ערך הפעולה, עד כי בעד כל מפעל ומפעל ישנו זמן ״הוה״ שהנהו ילד ״העבר״ ואבי ״העתיד״; אין דבר אשר יגמר בתכלית השלמות ברגע צאתו אל המציאות ועצמות התהוותו לבד, רק הכל פועל ושואף אל שלימותו הלאה והלאה עד אין קץ.— האם אתה בן אדם, אתה לבדך חפוץ תחפוץ עם פעולתך, עם מכסת מעשה ידיך, להיות יוצא מהכלל הזה? זאת לא זאת! הן אין גם אחת מפעולותיך ותחבולותיך, אין גם אחד ממעשה ידך ודבורך, גם רעיונך אף הקל שבקלים שבהם אינם משוללי תוצאה — המה יביאו ״ברכה״ או ״קללה״ חיש מהר או לאחר זמן, פה או שם בחייך החיצוניים, ובחייך הפנימיים בלי אמצעי, גם תיכף ומיד יביאו ״ברכה״ או ״קללה״, יען כי כל עשית מצוה ומלוא איזה חוב, מכשירים אותך למלואי עוד מצות וחובות חדשים (מצוה גוררת מצוה), וכל חטא שחטאת יביאך ויפעל עליך להיות נוח לחטוא (עבירה גוררת עבירה), להיות נסוג אחור מתכונת ״עשה טוב״ וקרוב ומוכשר ביותר לעשות ״הרע״ ולחטוא עוד. תוצאות החטא בחיים הפנימיים והחיצוניים ״קללה״ היא וצפויה למשפט צדק של ה׳.
אמנם כן לו היה ה׳ רק שופט צדק לבד, ולא היה גם ״אב־רחמן״, כי אז איש בחטאו הראשון מת, בחטאו זה נחרץ עליו מהשופט כל הארץ משפט מות, יען וביען, כי קבלת את מציאותך וקיומך בתבל מה׳, רק בתנאי, אם תחיה חיי צדק — ובעד כל חטא ועבירה קלה הן אבדת את זכותך להתקים עוד ומציאותך נכרתה. אך הביטה וראה! הן זה היום, אשר בו חטאו אבותינו בעון ״העגל״ ויתנצלו את עדים מעליהם, זה כחם לאלוה להיטיב ולהשכיל ויאבדו את זכותם להתקים בחייהם החיצוניים, עוד גם צפוים היו, כי ימחה שמם ולכלותם מעל פני האדמה. — אבל כאשר הכירו לדעת, כי אמנם חטאו ופשעו והנם ברע ויתאבלו וישובו אל ה׳ בלבם (שמות ל״ג), אז נחם גם ה׳ על הרעה, אשר חשב לעשות לעמו, והמודים והעוזבים קכלו ממנו כפרה וסליחה, זה היום עשה ה׳ להיות יום גדול ונורא! את יום העשירי בחדש ״תשרי״ קבע ה׳ ברחמיו ובחסדו הנאמן להיות ״יום הכפורים״, את זה היום הקדוש והנעלה, אשר מדי שנה בשנה ישוב להופיע לכל עדת בני ישראל, היום אשר יביא סליחה בעד החיים החולפים, באשר יסיר וירחיק את התוצאות מעל חטאתינו לבלי תעצורנה כח לפרוע פרעות עוד —,בעד החיים החיצוניים ״כפרה״ — אשר מובנו מגן ומחסה, ובעד החיים הפנימיים ״טהרה״ — הלא הוא הכשרון הנאמן והטהר לעשות הישר והטוב.