חות דעת כזאת תוכל להחליט בפועל רק ע״י ״אסור מלאכה וענוי״.— ״פעולה״ ״והנאה״ הן הנה כל תכן חיי האדם, אבל ע״י החטא גרמת להאביד מהראשונה את ״הכח הטהור״ ומהשנית את ״הזכות״ לרכוש אותה לך, לכן תן תודה, כי כזה וכזה עשית לחלל את ״הכח״ אשר חוננת במו מה׳, להיות סוכן התבל שלו כפי רצון ה׳ — לכן: אל תשלח ידך ביום ההוא אל כל יציר נברא לשנות אותו כחפצך, בגלל מטרת האדם להפיק זממו, אף תראה בעליל, כי אין לך הצדקה עוד, להאריך ולכלכל את מציאותך וקיומך ע״י ״ההנאה״ — הוכיחה גלוי לכל, את אשר הנך באמת ״עני ממעש וחסר — כל״, ענה את נפשך וחדל לך מכל הנאות הגוף — לכן מי מבני ובנות ישראל, אשר ירהיב בנפשו לעשות ביום ההוא איזה מלאכה או להנות ״הנאת הגוף״, מלבד כי לא יקבל מה׳ ״כפרה וטהרה״, כי גם נפשו נכרתה מקרב עדת ישראל — כי אמנם איש כזה המחלל את יוה״כ ע״י מלאכה והנאה, בעוד איננו הקדוש והטהור, צדיק תמים בכל דרכיו, (ומי הוא זה אשר יוכל לאמר זכיתי לבי, היש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא? גם במה נחשבה היא צדקת האיש הפרטי, אם כללות עמך לא התרוממה אל מעלת פעולת הצדקה לחיים, אם עוד אחד מאחיך או אחת מאחיותיך מחכים עליך להיות להם מושיע ומנהל בדרך צדקה לחיים?) הן איש כזה בעבודת מלאכתו ובהנאתו ביוה״כ יביע אמר: כי אין עליו לתת דין וחשבון בעד חייו ומפעליו, כי זכה את מציאותו מן ההפקר, כי אין אדון למו, שופט צדק ודין אמת — אין אלהים כל מזמותיו.