אמנם למען לא תכבד עליך מאד העבודה לעזוב בפעם אחת דרך חטאים ולבחור בטוב להתרומם אל על ברעיון יום הכפורים ולהיות מוכן ומוכשר לעבודת אלהים הנעלה כדת היום, רק להוציאך לאט לאט מיון מצולת חיי חטא ועון ולהכשיר את נפשך, לשוב אל ה׳ בתשובה שלמה, קבעת אהבת ה׳ תשעה ימים לפני היום הקדוש והטהור הזה, להיות גם המה מיועדים לבחינת החיים, חשבון הנפש, הכנה וטהרה, לשוב אל ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך, ואת יום הראשון מתשעת הימים יעד ביחוד להביאך לידי התעוררות והתרגשות, למען תקיץ מתרדמת חיי הבלך, מהשכחה והשלוה אשר לך, עת תראה עולמך בחייך רק למראה עינים, היום ההוא יקראך להתיצב לפני אדונך, ״שופטך ואביך״, לתת דין וחשבון על מעשיך לפני ה׳, גם לפני רוחך הנכון לשפוט את עצמך והנוחם ייסרך למשפט; תכנע בלבך, תתרגש, תחרד מאימת הדין ובאימה וביראה תכיר לדעת, כי לא כן התהלכת את אל מושיעך, שופט צדק ומלא רחמים; גם תתאמץ לשוב בתשובה שלמה ולהתקרב אל תכלית תעודתך, — היום ההוא הוא: ״ראש השנה״ או כאשר תקראהו תורתנו הקדושה בשם ״יום תרועה״ הלא הוא: יום התעוררות והתרגשות (ראה פרק י״ב ״שופר״). היום הנורא, אשר גם הוא יעצור את מרוצתך במעגל חייך החיצוניים כדת היום, למען תכונן מבטך על חייך הפנימיים, גם הוא דורש ממך שביתה ממלאכה, אבל לא באופן כזה כמו ביום השבת ויום הכפורים, רק בכלל שביתה ממלאכות כאלה האסורות בימי מועד וחג אחרים (יו״ט) שהמה בלתי קבועים לשום מעצור ביחוד לפעולות החיים עלי תבל, רק להחליף כח ולקנות שפע קדושה בעד אריכת החיים הנאמנים, לכן מותרת היא בר״ה כל מלאכה לצורך אכל נפש ורק שאר כל עבודת מלאכה אסורה בו ולא בחומר דת הימים בשבת ויוהכ״פ, אשר אז עלינו להראות בפועל ״בטול — היש״ שלנו נגד ה׳ ופועל כפיו שמים והארץ, בעד ראש השנה הדינים הקבועים (בפרק ג׳ והלאה) כמו בעד ימי מועד וחג אחרים.