Horeb 161

ג: מועדים

אסור מלאכה של פסח, שבועות, סכות ושמיני עצרת.—

אלה מועדי ה׳ מקראי קדש, אשר תקראו אתם במועדם. בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה׳. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳, שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו. והקרבתם אשה לה׳ שבעת ימים ביום השביעי מקרא קדש, כל מלאכת עבדה לא תעשו.—וספרתם לכם וגו׳ וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו, חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם.— בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה׳. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה׳ ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה׳ עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו.— וידבר משה את מעדי ה׳ אל בני ישראל (ויקרא כג ד׳).

כל מלאכה לאת יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (שמות יב טז).

מועדים — המה זמנים קבועים, אשר עפ״י מובנם וערכם עליהם יקראו אותנו במשך עת הופיעם אלינו, להכיר ולהוקיר את רעיונות זכרונותיהם שלמענם נועדו. — וכמו המלה ״מועד״ ביחס ״המקום״ הוראתו: מקום מיועד, בו יבאו אנשים אל מקום הועד לתכלית ומטרה ידועה להם, כן הוא השם ״מועד״ ביחס ובמובן ״הזמן״, הלא הוא ״נקודת העת״, שאליה קרואים אנחנו כלנו לפעולה הדרושה מאתנו, וכפי מושג המועד — לפעולה פנימית — לכן ״המועדים״ המה הימים, אשר בחין ערכם ורום מעלתם יתנשאו ממעל להימים האחרים מימי השנה, ויקראו אותנו, לצאת מחוג חיינו הנהוגים, לעשות ״הפסק״ על משך זמן הארכם, לכונן אליהם ולקדש על ידם את כל מאויי הרוח והחיים, ובמובן ומושג הזה יחשבו גם ״יום השבת ויום הכפורים״ להיות נכללים ״במועדי ה׳״.