ב) ע״י התעסקות הרוח והנפש — את אשר תחל מצות היום, הלא הנה: אסור מלאכה, אסור מלאכה והנאה בשבת ויוהכ״פ, מצה, סכה, לולב ושופר בימי מועד וחג (ראה פרקי א׳, ז׳, ה׳, י׳, י״א, י״ב) לתת אותותיהן אותות מפרשת גדולת הימים וחין ערכם (שני המועדים הנוסדים רק על טהרת הרוח לבדו — ״שבועות ושמיני עצרת״ אין להם מצות לאותות חיצונים מיוחדים, לתאר ולצייר בהם את ערך ומעלת הימים האלה; אכן בהם נחזה חזות־הכל, גם בלעדן, יען לו הדלה מעלתם הרוחנית להיות קנין רוח ישראל, כי אז מציאותו עברה ובטלה מן העולם. הן עצמות החגים האלה הלא היא ״נפש ישראל״, ובאשר אור תורה יופיע ויגיה על הימים האלה בעצם תקפו, נר מצוה מיוחדת לא יוכל עוד להגדיל את כבוד מעלתם) — את אשר עבודת האלהים, הרנה והתפלה, במועדי ה׳ אלה תוסיף לפעול עליך לרומם ולעלה את נפשך ולמלאות את לבך ברגש קדש ובשמחה נעלה כדת הימים, עליך עוד להביא את כל אלה בשלמות נאמנה בפנימיות רוחך ועצמותך לשכלל בקרבך את האמתיות והמושגים מתעודת איש ישראל, ולחשוב ולהגות בהם במיטב הגיון, אף להנהיג את זאת גם בחוג חייך הפרטיים, להכיר ולדעת את תעודתך ולפעול בקרבך לקים את חובותיך ביראת ה׳, באהבתו ובטחונך בו בנפש חפצה. — כל אלה יהיו עסקיך בימי שבת ויו״ט. — אחר סעודת הצהרים לך לך לדרוש את דבר ה׳ ולשמוע מדברות קדשו בתורתו שהיא המאור הגדול, להאיר נתיב ולפלס את מעגל חייך, אם חפצך זח תוכל להשלים בעדתך ובעירך, בעוד כל עדה בישראל, כגדולה כקטנה, דרושה להיות ערוכה תמיד, כי למצער בשבתות וי״ט ישמע באהלי יעקב דבר ה׳ ולמודי תורתו ובאור אמרי נועם מתורת אל חי ונביאינו הקדושים למשיבת נפש היהודי השמח במתנת חלקו, תורת ה׳ תמימה. — אך אם בעדתך לא תוכל למצוא מאויי נפשך אלה, או רחוק הנך ממנה, קחה אתה בעצמך את תורת ה׳ וספרי חז״ל, להגות בהם, כפי יכלתך והשגתך, או עשה לך רב וקנה לך חבר, להורות, לפרש ולבאר לך כל סתום וכל הדבר הקשה, ובכל יכלתך ובכל אופן האפשר שים לבך והתאמץ, כי בימי השבת ויו״ט תוכל לקנות בינה, להכשיר את רוחך ונפשך להבנת חובות תעודתך ולמלא אחריהם בחשק לבב.
והנה אתה איש ישראל סוחר ובעל משא ומתן! אתה בעל מלאכה ואומנות! אתם ביחוד, אשר בימי המעשה דאגות המחיה והכלכלה נטלו בעבודתכם חלק בראש, דעו לכם אחי, כי ימי השבת ויו״ט נתנו בשבילכם, לא רק בעבור זאת, בעבור, כי באלה הימים תנוחו מעמל גופכם, ולמצוא מרגוע וחלוץ עצמות, כי גם וביחוד, למען תוכלו בהם לשים לב על חלק עצמותכם הכי נכבד, על רוחכם העולה היא למעלה, ובה במדה, אשר נמנע מכם בימי החול לדאוג בעד רוחכם ולקדשהו, עליכם ביותר בימי שבת ומועד לכונן אל מעלת רוחכם; למדו היטב באלה הימים להכיר את ה׳, את עולמו, את דברו, את נפשכם וחובות חייכם — השגיחו והתבוננו אז ביותר על עצמותכם, על נשיכם ועל בתיכם ועל האוצר הנחמד אשר בביתכם — על בניכם — הן בימי החול אתם עמלים להמציא בעדם לחם לאכול ובגד ללבוש, גם די שכר לשלם בעד מורה ובית הספר, אך בלחם חקם ובשכר למודם לא הועלתם להם עוד מאומה, אם לא תתאמצו בעצמכם להופיע אליהם בתור ״כהנים וכהנות״ במקדש החיים —
ולמצער בימי שבת ויו״ט היו להם אבות לבנים והורים יקרים הדואגים בעד אשרם הנאמן. בימי שבת ומועד קדשו את ביתכם להיות ״מקדש ה׳״, אשר בו יכרתו בניבם ברית עולם עם ה׳ ויתחזקו ויתאמצו להתקרב אל תעודתם הנעלה להיות ״איש ישראל״. — בימי ״שבת ויו״ט״ קדשו עצמכם להיות ״כהנים וכהנות״ בעד האנושית ובעד ישראל, ועם התרוממות נפשכם בכח ובקדושה הרימו גם את בניכם ואת ביתכם וקדשו אותם לפני ה׳. — גם מחוץ לביתכם בנוגע לענייני עדתכם, השגיחו והתקרבו בימי השבת ויו״ט ביותר אל כל עני ונכה רוח, השכילו אל דל, רחמו אלמנה ויתום וכל איש אומלל ועשו חסד עמהם, איש כנדבת לבו, בעוד בימי החול לרוב חייתם רק בעד עצמכם ובני ביתכם לבד, לכן הוא כלל גדול בנוגע לעסקיך ביום השבת ומועדי ה׳: ״כל דבר אשר יקרבך אותך ואת ביתך ביותר אל יראת שדי, כל הדבר הנוגע לעדתך לכוננה ולסעדה, לתת לחם לרעבים, הוראה וחנוך ליתומים ומוצא למחית אומללים וכל דבר של צדקה וכל דבר מצוה תוכל ברוחך לדאוג, לחשוב מחשבות ולהתיעץ ולדבר דבר אדותיהם — אבל לא לגמור ענין הנוגע לכסף מזומן. — שיחות רעים וקריאה בספרים דרושות להיות רק מאלה אשר תביאינה אותך לידי חכמה ובינה, כח וחיל, עז ותעצומות במלואי חובותיך — לחיים לפני ה׳. — (ש״ו).